אז מי אמר שהכדורגל באולימפיאדה לא רציני? המפגש בין ספרד לקמרון בגמר האולימפי, סיפק לנו משחק כדורגל גדוש בכל מה שרק אפשר לרצות: שערים, ברק, הרחקות, טעויות שיפוט, מהפכים ובסיום, בדיוק כמו באטלנטה, אלופה אולימפית מפתיעה מאפריקה.
במחצית הראשונה נראה המשחק כמו דוגמא לנאיביות של הכדורגל הקמרוני- מהלכי כדורגל וירטואוזיים וספיגת שערים כואבים. הפתיחה הייתה ספרדית- 0:1 כבר אחרי דקה וחצי (חאבי) ופנדל לטובתם בדקה ה-5, שנעצר על ידי קרלוס רידריס, שוערה בן ה-16 של נבחרת קמרון. המשחק התאזן בהמשך המחצית, אך הספרדים הוסיפו שער ממש לפני השריקה להפסקה והיו חזק בדרך לתואר, עם יתרון 0:2.
למחצית השניה עלו הקמרונים נחושים עוד יותר ושני שערים ב-5 דקות שינו את תמונת המשחק. את השער הראשון הבקיע דווקא אמאיה הספרדי (53) ושער של סמואל אטו המצוין (58) השווה את התוצאה. החולצות הירוקות השתלטו על המגרש ואחרי ההרחקה של גאברי הספרדי, בדקה ה-70, התנועה במשחק הפכה לחד סיטרית.
שופט המשחק סיפק פנינה ל"רגע של מחלוקת", עם הרחקתו של חוזה מארי בדקה ה-90. מארי ספק נדחף, ספק התחזה, ראה צהוב שני והותיר את חבריו ל-30 דקות של מגננה בהארכה. הרחבה הספרדית הפכה לאיזור המחייה של מרבית שחקני קמרון, שניסו לכדרר קצת יותר מידי ולא הצליחו להבקיע.
בדקה ה-120, קיבל אטו הקמרוני מסירה נפלאה, שחתכה את קו ההגנה, הוא סיים עם כדור חד לפינה הרחוקה, ורק הרמת דגל לא ברורה לנבדל, קטעה את החגיגות ושלחה את שתי הנבחרות לבעיטות הכרעה מ-11 מטר.
איש עצוב מול הרבה שימחה
הקמרונים, בניגוד לתדמית הנאיבית שלהם, השכינו את כל חמשת הכדורים עמוק ברשת וכדור ספרדי אחד, שפגש את המשקוף, הספיק להם על מנת לפתוח בחגיגות לוהטות (3:5 בסיום הבעיטות), כמו שרק האפריקאים יודעים. מחטיא הפנדל לספרדים היה לא אחר מאמאיה, שהבקיע את השער העצמי שעה קלה קודם. רגעים קשים עברו על השחקן על רקע השמחה הקמרונית ברקע.
קמרון סיימה את הטורניר ללא הפסד והוכיחה שהניצחון הסנסציוני שלה על ברזיל (1:2) ברבע הגמר, היה ניצחון שלה לא פחות מהפסד של נערי לושמבורגו. הייתה זו הזכיה השניה אי פעם של נבחרת אפריקאית בתואר עולמי. ב-1996 כאמור, הפכה ניגריה לאלופה אולימפית, אחרי שהדיחה גם היא את ברזיל בדרך לגמר. מדלית הזהב היא הראשונה אי פעם לקמרון בספורט אולימפי כלשהו. נתון סטטיסטי נוסף- קמרון הפכה למדינה הראשונה לשאת במקביל בתואר האולימפי ובזה של יבשת אפריקה.
מעכשיו כבר יהיה קשה לקרוא לנבחרות האפריקאיות "הפתעה" או "רוח חדשה", קמרון הוכיחה כי היא חברה לגיטימית בצמרת הכדורגל העולמי וקשה יהיה לחכות כמעט שנתיים, בשביל לראות אותה במונדיאל 2002.