רובינשטיין: "לא היה בנו מי שיוכל להביט אל התמונה ללא תחושה קשה"

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, פירסם היום את החלטתו לגבי פרשת נתניהו. כפי שפורסם, היועץ החליט שלא להעמיד לדין את נתניהו ורעייתו אך מתח על התנהגותם ביקורת נוקבת ביותר. כמו כן ציין כי הקדים את פרסום החלטתו בשל "הדלפות בלתי ראויות".

רובינשטיין החליט לקבל את דעתו של פרקליט מחוז ירושלים, משה לדור, שליווה את הפרשה והמליץ לסגור את התיק. לדור סבר כי אין לסמוך על עדותו של העד המרכזי בפרשה, אבנר עמדי. לדברי רובינשטיין הוא סוגר את התיק, בעיקר בשל "תשתית הראיות הדלה".

רובינשטיין מציין את דעתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שסברה כי יש להעמיד את נתניהו לדין. לדבריו הוא התלבט בין הצדדים בין היתר בשל העובדה כי "היה קונצנזוס בין העוסקים בדבר כי כך לא ראוי שינהגו במערכת ממשל".

לדבריו, "בני הזוג נתניהו לא דאגו לשלם את חוב, לא מכיסם, ככל שמדובר בחוב פרטי, ולא באורח מסודר ותקין מקופת הציבור... פקידי משרד ראש הממשלה, עסקו בניסיון הכושל לשלם חוב שצמח מעבודתו ללא מכרז, ולא תועד, ולא היה מי שיוכל היה לקבוע את גודלו האמיתי". "הדעת נותנת שמר נתניהו ידע על קיומו של חוב פרטי הגם שהדבר אינו נקי מספקות ראייתיים", ציין היועץ.

נתניהו נחשד בין השאר במתן טובות הנאה לעמדי, שלא קיבל תשלום על עבודותיו, אך ביקש בהזדמנויות שונות בקשות מראש הממשלה, כמו לדאוג לשירות המילואים של בנה של בת זוגתו. היועץ מציין כי "נתניהו טיפל בעניין המילואים של בנה של בת זוגתו של עמדי, אולם, 'אין בראיות חיבור כנדרש, בין ביצוע העבודות (של עמדי) לבקשת טובות ההנאה".

לגבי סעיף המירמה, החשד היה כי למשרד ראש הממשלה הוגש חשבון הוצאות 'מנופח' עבור העברת דירתם של בני הזוג נתניהו, שכלל גם עבודות פרטיות שעשה הקבלן עמדי עבור השניים. אחד החשדות היו כי נתניהו ידע על הדבר אולם 'העלים עין'. בנוסף, כיוון שהעבודות בוצעו ללא מכרז כנדרש, מוגבל משרד ראש הממשלה לתשלום לקבלן על סך 50 אלף שקלים בלבד. החשד הוא כי נתניהו, בהיותו ראש ממשלה ניסה למצוא הסדר חלופי לתשלום החוב, ובדרכים שעשויות להיות עבירות על החוק.

על כך כתב היועץ המשפטי: "הקושי הראייתי... נעוץ בחוסר היכולת להוכיח כי מר וגב' נתניהו - חרף החשדות שעוררה התנהגותם - היו מודעים או עצמו עיניהם, לאפשרות שהחשבון שהונח לפתחם הוא כוזב". היועץ הוסיף כי "התחושה אינה יכולה בשום פנים אופן להיות נוחה מהעובדה שנתניהו, כראש ממשלה, אינו מוסר מידע על קיומו של חוב פרטי ומברר אם אין מדובר בחוב פרטי שאולי נקשר לחשבון המופקע שהוגש". רובינשטיין גם העביר ביקורת על כך, שנתניהו המשיך להעסיק את עמדי גם לאחר שהפך לראש הממשלה, ללא הליך מסודר.

לגבי פרשת המתנות והחשד כי שרה ובנימין נתניהו לקחו את דברי השי שקיבלו בהיותם בתפקיד, היתה הסכמה בקרב אנשי הפרקליטות כי אין תשתית להעמדה לדין. עם זאת, גם פה הועברה ביקורת על נתניהו: "הדרך הראויה היתה להעביר את המתנות לרשות המדינה כראוי".

על אשת ראש הממשלה לשעבר, שרה נתניהו, כותב רובינשטיין: "היא אינה עובדת ציבור, אך בלי ספר היה חלקה גדול במסכת המחדלים והמעשים... היא היתה מודעת לקיומו של חוב פרטי והיא זו שהפעילה את מר עמדי, ומה שעל פניו כלל גם מה שנראה לכאורה כגחמה". במקרים מסויימים, נכתב, פקד עמדי את בית ראש הממשלה כמעט מדי יום לבקשת גב' נתניהו.

לגבי מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, משה ליאון, ציין רובינשטין כי במעשיו היו "פגמים קשים, אולם אין ראיות במידה מספקת בדין הפלילי. לכאורה היה מקום להעמדה לדין משמעתי, אך אין זה מן המידה בשעה שנסגר התיק נגד מר וגב' נתניהו". גם לגבי מנהל משק הבית במשרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, מציין רובינשטין כי היה מקום להעמדה לדין משמעתי לכאורה אך מסיבות דומות לאלו של ליאון הדבר לא ישעה. עם זאת סיידוף עדיין חשוד בקבלת שוחד והחלטה כזו תתקבל בנפרד.

רובינשטיין מציין בסופו של הדו"ח: "לא היה בנו מי שיוכל כאזרח להביט אל התמונה ללא תחושה קשה". אציין, כותב היועץ, כי אסור עם סגירתו של התיק יוצגו הדברים לציבור כאילו הכל תקין ונקי והכל זך... מקרה זה ראוי, לביקורת נוקבת".

על חלקה של התקשורת בפרשה, שהחלה כזכור בעקבות כתבה בעיתון ידיעות אחרונות, כותב רובינשטיין: "בשל הדמויות הקשורות בחקירה, נערכה זו לכל אורכה תחת עינה הצופייה של התקשורת, דבר שהקשה על ניהולה מזה והעלת טענות בעיקר באשר לחשיפתה התקשרותית מזה. אלה אף נסדקו בחלקן בהליך נפרד".