הטרנספר ייצא מלוד

לא ברור מה הופך את הכיסא במועצת העיר לוד, בת 77 אלף התושבים, לנחשק כל כך - לא פחות מ-18 רשימות מועמדים מתמודדות על 19 המקומות בבחירות שיערכו שם היום - אבל את נושא הבחירות המרכזי אי אפשר לפספס. כרבע מאוכלוסיית לוד הוכרזה, על ידי רשימות אחדות, כגורם העיקרי לבעיות העיר: פשע, סמים, הגירת זוגות צעירים החוצה ממנה, וגירעון תקציבי עצום שבגללו הוקדמו שם הבחירות. את הרבע הזה מציעות רשימות הימין להעביר "בדרכי נועם" למקומות אחרים, לרכז בשכונות "שלהם", להרוס את בתיהם הלא חוקיים, לצמצם את אפשרויות החינוך שלהם, את התשתיות הרעועות בלאו הכי. הרבע הזה הוא ערביי העיר.

אלי סער, מועמד רשימת "חרות" בלוד לראשות העיר, מוביל קמפיין חסר תקדים במסריו הבוטים, המתמקד רובו ככולו במאבק נגד ערביי העיר. סיסמת הבחירות שלו, "אלי סער יעשה סדר בלוד; חרות לחיזוק הרוב היהודי", זועקת מכל פינה בעיר. העלונים שהוא מחלק לתושבים גורסים כי "לוד זקוקה לראש עיריה שלא תלוי בקולות הערבים", וכי "רק אלי סער מוכן לוותר על הקולות שלהם". סער מציע לתושבים להצביע נגד "שליטת טיבי ובשארה בלוד, נגד המערב הפרוע בלוד, נגד הפיכת לוד לחממת טרור". ובעד "רוב יהודי בלוד, שלטון החוק בלוד, חינוך איכותי לילדנו". האותיות שלו הן "נץ". סער לא מאמין במסרים עמומים.

לסער הסבר אחד לבעיות העיר. לדבריו, "חדירת אוכלוסיה ערבית לשכונות היהודיות, מהווה גורם מזרז לעזיבת יהודים". הערבים הם שאחראים גם למה שהוא מכנה "מערב פרוע", דהיינו, "אי אכיפת החוק בתחומים שונים לה אחראים בעיקר הערבים". סער מדגיש, כי אם העיר לא תתעורר עכשיו, ורצוי בראשותו, כי אז "תהפוך לוד תוך פחות מעשר שנים לעיר עם רוב ערבי וראש עיריה ערבי. במקרה כזה אני עוזב את העיר".

לסער יש גם חזון: באמצעות "תוכנית מתאר" שעיקריה כבר שורטטו, הוא מתכוון להפריד בין האוכלוסיות. המוטו: "דו קיום של זה בצד זה, ולא זה בתוך זה". בדרכי נועם, באמצעות חוקים שתחוקק הכנסת, וגם בדרכים נעימות פחות אבל חוקיות למהדרין, מבקש סער להוציא האוכלוסיה הערבית מהשכונות המעורבות, ולגרום לה לעבור "למקומות אחרים בארץ או ב-22 מדינות מוסלמיות אפשריות". ערבי שיתעקש לגור בלוד יוזמן להתגורר בשכונות נפרדות, על טהרת בני עמו. חלק לא מבוטל מבתי הערבים יהרס בצו בית משפט, משום שנבנו ללא האישורים הדרושים. לדברי סער מדובר, בערך, באלף בתים לא חוקיים שכאלה. סער מתכוון ליצור גם תמריצים חיוביים עבור הערבים, באמצעות "הפשרת קרקעות באזורים שיועדו להם".

כאשר מעירים לסער כי תוכניתו מזכירה במקצת את משטר האפרטהייד של דרום אפריקה, הוא מתחלחל. "התפישה שלי אינה גזענית. היא בגדר ראיית הנולד ודאגה כנה לצרכים הבסיסיים שלי כתושב העיר וכאזרח יהודי במדינת ישראל". רעיון ההפרדה, לדידו, אינו אלא תגובת נגד הגיונית והכרחית, אל מול המזימה להפוך את לוד לעיר ערבית.

גם אם סיכויו של סער לזכות בבחירות נראים קלושים למדי, הרי שהלגיטימיות בה מתקבל הקמפיין שלו יכולה להעיד על הבאות. "מהפידבק שאני מקבל אני מתרשם שאני אומר בקול רם את מה שכולם חושבים. אני עדיין מיעוט, משום שלא כולם מחליטים על פי נטיית לבם האמיתית. אם תושבי לוד היו עושים זאת, הייתי נבחר", אומר סער. והוא לא לבד. גם ארקדי שטיין, מועמד מפלגת "ישראל ביתנו" לראשות העיר לוד, מנהיג קמפיין בעל מסרים דומים. הקמפיין המקומי של ש"ס מכיל מסרים אנטי ערביים בוטים פחות, אך בין עיקריו תוכניות למערכת חינוך ושכונות ליהודים בלבד. מנגד, לא נוקטים הקמפיינים של שני המועמדים המובילים, מקסים לוי מהליכוד וגבי אסרף מהעבודה קו מובהק בעד תושבי העיר הערביים.

סיור קצר בשכונות הערביות של לוד מחדד את התמונה. שניר, ס"ח ושכונת הרכבת, מזכירות מחנה פליטים פלסטיני ממוצע. הבתים פזורים ללא סדר, הרחובות צרים, ערמות זבל פזורות בכל מקום, ובאוויר נישא ריח עמום של פגרי חולדות. מרבית התושבים אינם משלמים מסים עירוניים, ובתמורה אינם מקבלים שירותים: את הזבל, שאינו מפונה, הם מבעירים ברחובות, הביוב אינו מחובר לרשת העירונית.

רוב הבתים בשכונות האלה נבנו ללא האישורים הנדרשים, חלקם על קרקע פרטית. התושבים טוענים כי העיריה מסרבת באופן עקרוני לאשר בניה כלשהי של ערבים בשכונות אלה, אפילו לא לשיפוצים ולכן הם נאלצים לבנות באופן בלתי חוקי. תנאי החיים שלהם, בכל אופן, אינם מתקבלים על הדעת. בפאתיה המערביים של העיר מיתמרים בנייני היוקרה של שכונת גני אביב החדשה, המאוכלסת ברובה על ידי עולים מחבר העמים. תושביה הערביים של לוד, רבים מהם ילידי המקום, מתבוננים אליה בעיניים כלות. אגב, גם חלקם של העולים מחבר העמים בלוד הוא כרבע מאוכלוסיית העיר.

אזברגה עבד אל כרים, ראש רשימת אל רבאט בלוד, אחת משלוש רשימות נפרדות של ערבים בעיר, מספר כי מאז ההכרזה על הבחירות המוקדמות בעיר הוא מנסה לפעול ללא הצלחה לאיחוד הכוחות הערביים ברשימה אחת. הרשימה שלו מזוהה עם ח"כ אחמד טיבי, "איש הציבור הערבי פלסטיני המקובל והפופולרי ביותר". לדבריו.

דומה שערביי לוד יוצאים קרחים מכאן ומכאן. בשעה שלדעת המועמד סער רובם ככולם הם לאומנים המזדהים עם מסרי התנועה האיסלאמית, טוען כרים שערביי לוד מנודים בקרב ערביי ישראל דווקא בשל מתינותם הרבה. "אנחנו כן מזוהים עם הפלסטינים", הוא אומר, "אבל בדרכי שלום. אנחנו מאופקים, לא אלימים. במהומות אוקטובר כמעט שלא נטלנו חלק. בגלל הדו קיום שיש בלוד עם היהודים, אנחנו חשים מחויבים לשמור על קור רוח ומצפים מהיהודים שינהגו בדרך דומה. אנחנו מבקשים יצוג הולם במועצה כדי לדאוג לשרותים המוניציפליים של ערביי העיר, לשמר אתרים היסטוריים ודתיים החשובים לנו ונהרסים בהתמדה, להטביע את זהותנו על העיר הזאת".

על סער אומר כרים: "רע מאד שיש בחברה הישראלית אידיאולוגיות גזעניות כאלה. השרשתן הוא תפקיד המוטל על החברה הישראלית, לא עלינו. בכל מקרה הן מביאות לתוצאות הפוכות: אנחנו מרגישים עכשיו, יותר מאי פעם, שאנחנו צריכים להדק את הזהות הערבית שלנו כתגובה לאידיאולוגיות מסוגו של סער".