האחד במאי, סיבוב שני

סולידריות של פועלים ברחבי העולם אינה המצאה חדשה. למרות שההקשר לחג המודרני אינו ברור לחלוטין, מקורותיו של חג הפועלים שייכים לעולם העתיק. לפי האינציקלופדיה העברית צויין החג באימפריה הרומית ובקרב תרבויות עתיקות נוספות, ובהמשך גם באנגליה של ימי הביניים. גלגולו המודרני של ה-1 במאי נעוצה במאבקי פועלים באירופה ובארה"ב של המאה ה-19 להנהגתו של יום עבודה בן שמונה שעות. ב-1884 הוכרז ה-1 במאי כיום חגם הרשמי של הפועלים, במהלך הכינוס הראשון של הפדראציה האמריקנית של הפועלים. היום הוכרז כחג עבודה, וכיום זיכרון למפגינים שנהרגו במהלך המאבק על יום העבודה המקוצר.

ב-1889 החליטה ועידת הפועלים הבינלאומית בפאריס, שייסדה את האינטרנציונל השני, כי האחד במאי יצוין מאותה שנה ואילך כתאריך להפגנת הסולידריות הבינלאומית של הפועלים בכל העולם. הפועלים היהודיים, אגב, חגגו לראשונה את התאריך בשנת 1892 בווילנה. בפלסטינה נחגג היום לראשונה במושבה ראשון לציון, בשנת 1906. בכמה מארצות אירופה הפכו הפגנות הפועלים של ראשית המאה להתנגשויות דמים עם כוחות המשטרה. בגרמניה הנאצית וברוסיה הסובייטית היה האחד במאי חג רשמי. בעשורים הראשונים להיווסדה של מדינת ישראל, נחגג האחד במאי בהפגנות ענק, שכללו יום חופש במשק.

במהלך שנות ה-70, לנוכח חשיפת זוועות המשטרים הקומיניסטים, נגוז בהדרגה החזון הסוציאליסטי, הפועלים היו לשותי תה במסדרונות הסתדרות העובדים, וגם הימנון האינטרנציונל נשכח מלב. החזון, כמדומה, נשאר מאז בלבם של פעילים בודדים, שהמשיכו להדביק כרזות בלילות חשוכים. לאורך שנות ה-80 וה-90 כמעט שנשכח החג הזה.

בשנים האחרונות, לנוכח תהליכי הגלובליזציה ותגובת הנגד של האנטי גלובליסטים, חזר ה-1 במאי לגדולתו. ברחבי העולם מתקיימות הפגנות ענק, הגובות לא פעם קורבנות בנפש מצד מפגינים שנורו בנשק חם על ידי כוחות משטרה.

אפילו בישראל הופך החג הזה ממסיבה משפחתית של ח"כ תמר גוז'נסקי ליום בעל משמעות של ממש. בדיווח על הארועים בשנה שעברה צוין, כי "המשטרה עצרה תוך הפעלת כוח חמישה נערים הפעילים בתנועות שמאל, שהפגינו בתל אביב לציון האחד במאי. מספר מפגינים נחבלו קשות בראשם ובגופם במהלך המעצר". חג שמח!