באדיבות פנינה רוזנבלום

"בצריף דל, ברחוב גוטמן 12 בפתח-תקוה, גדלתי עד גיל 14.
לילות רבים לא עצמתי עין. בכיתי בשקט וחלמתי... חלמתי על בית כמו שלכם.
חלמתי על אבא, שלא היה לי, כמו שיש לכם.
חלמתי, ילדי, שלאמא שלי יהיה מזל כמו של אמכם. שהיא תוכל לראות את בתה חיה בתנאים שבהם אתם חיים.
מזלי היה שונה ממזלכם. שנים רבות בילדותי גדלתי בסבל, אך למרות כל הקשיים התגברתי על העוני והדלות בעבודה קשה ובאמצעות רצון להצליח.
אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלי היא אתם, ילדי ובעלי האהובים. חשוב לי שתדעו, שאף לרגע אחד, גם בזמנים קשים או עצובים, לא איבדתי את הרצון להיות האם והרעיה הטובה ביותר שלכם.
את ספר חיי אני מקדישה לבעלי משה, לילדי חן וגל - האהובים עלי מכל, ולך אמא, שנתת לי את הכוח להתמודד עם הכל.

אוהבת אתכם לעד,
פנינה".