"עמיחי היה לנו המאהב הנפלא של הישראליות"

מאת גלי סימן-טוב

מאות חלפו אתמול על פני ארונו של המשורר המנוח יהודה עמיחי בטקס ממלכתי שנערך בכיכר ספרא בירושלים, העיר אליה היה קשור, והזכיר ברבים משיריו. בטקס, בהשתתפות רעיתו של עמיחי, חנה וילדיו רון דוד ועמנואלה נכחו גם ראש הממשלה, אהוד ברק ורעייתו.

עוד נכחו בטקס הנשיא, משה קצב, יו"ר הכנסת אברהם בורג וסופרים ומשוררים רבים אשר דיברו על געגועים למשורר, ביניהם אלי עמיר, דליה רביקוביץ', נתן יונתן, נתן זך, ארז ביטון, וראש עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק.

קולק, נתמך במקל הליכה בא לחלוק כבוד למשורר שאהב והעריץ: "אני לא מבין הרבה בספרות עברית, אבל את הספרות שלו אהבתי. שפתו הייתה פשוטה והערצתי אותו מאוד". ס.יזהר, חברו של המשורר האהוב אמר בטקס: "יהודה היה משורר גדול במורכבות שלו שהשתלבה בשפה העברית במילים פשוטות".

הרב מלכיאור שיחד עם עמיחי ליווה את רבין באוסלו, מצא בו את השילוב של יהדות וחילוניות: "בשיריו של עמיחי יש את היהדות שאנו מחפשים כיום. המכנה המשותף של החברה, שיש בה חיבור בין ישן וחדש". גם אברום בורג הדגיש את הקשר החילוני דתי של עמיחי והשפתו העשירה: "עמיחי היה לנו המאהב הנפלא של הישראליות של העברית ושל רצף התרבות היהודית".

"אשרינו שזכינו לחלוק עמו מקום, שפה ותקופה" ספד לו הסופר מאיר שלו וכמוהו גם יוסי שריד שהזכיר את הקשר האמיץ של יהודה עמיחי לעיר ירושלים ולאהבה.


עמיחי נפטר ביום שישי בבית החולים הדסה עין כרם, בגיל 76, לאחר שנאבק במחלת הסרטן. הוא הניח אחריו אשה ושלושה ילדים.

עמיחי התנגד כל חייו להגדרתו כגדול משוררי ישראל, אך לא היה עוד משורר שמילותיו נישאו בליבותיהם של ישראלים רבים כל כך. "אל מלא רחמים", "אלוהים מרחם על ילדי הגן", "מות אבי", "הבלדה לשיער הארוך והשיער הקצר", "במרחק שתי נקודות", הם רק חלק קטן משיריו שהיו למים וללחם של התרבות העברית המתחדשת.

עמיחי נולד ב-1924 בעיר וירצברג שבגרמניה, למשפחה דתית אורתודוכסית. בגיל 11 עלה לארץ עם הוריו והמשיך ללמוד בבית ספר דתי ישראלי. במלחמת העולם השניה התגייס לצבא הבריטי ולחם בנאצים במסגרת הבריגדה היהודית. בשנת 1946 הוא התגייס לפלמ"ח. במלחמת העצמאות לחם בחטיבת הנגב.

עם שחרורו מהצבא, למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית, בירושלים. במשך שנים ארוכות עסק בהוראה. הוא התגורר בשכונת ימין משה, בבירה. עמיחי פירסם את שיריו הראשונים בסוף שנות
ה-40. ספרו הראשון, "עכשיו ובימים האחרים", התפרסם ב-1955.

עמיחי הרבה לכתוב על חוויותיו במלחמה, וסיפר על חבריו הלוחמים שלא שבו. "אני חי עם המתים", אמר בראיון לפני כמה שנים. יצחק רבין ז"ל קרא את הבית הראשון של שירו "אלוהים מרחם על ילדי הגן", בעת קבלת פרס נובל לשלום בדצמבר 1994:

"אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית הספר.
ועל הגדולים לא ירחם עוד.
ישאירם לבדם,
ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע
בחול הלוהט,
כדי להגיע לתחנת האיסוף
והם שותתי דם".

עמיחי נכח בטקס, וקרא שם את שירו "מחצית האנשים בעולם".

אך המשורר לא כתב רק על מלחמה, והאהבה תפסה מקום נרחב בשיריו. יצירתו היתה נטולת פאתוס, והוא כתב תמיד במילים פשוטות. עמיחי כתב 25 סיפרי שירה ביניהם: "עכשיו ברעש", "לא על מנת לזכור", מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול".

הוא זכה בפרסים רבים, והיה אף מועמד לפרס נובל לספרות. למרות שלא קיבל את הפרס, זכה המשורר להכרה והערכה רבה בקרב משוררים רבים בעולם כולו, והיה אורח רצוי בפסטיבלי שירה בעולם. שיריו תורגמו ליותר מ-35 שפות.

בעקבות מותו אתמול של המשורר יהודה עמיחי הנחתה מנכ"לית משרד החינוך, שלומית עמיחי, את בתי הספר לציין השבוע את תרומתו של עמיחי לתרבות הישראלית ולספרות העברית. לדבריה, ראוי שכל תלמיד יידע ויוקיר את פועלו של עמיחי.

ראש הממשלה, אהוד ברק, הביע צער על מותו של עמיחי ואמר כי "הלך מאיתנו אחד מגדולי היוצרים בישראל ובעולם היהודי". יוסי שריד אמר כי עמיחי היה "רמטכ"ל השיחרור של השפה העברית".