מכבי ופנאתינייקוס נפגשו פעמיים בלבד בשלוש השנים האחרונות, בשתי הפעמים חילקו גביע בסופו של המשחק. ב-2000 בסלוניקי לקחה פנא' את גביע אירופה בסלוניקי (67:73), ב-2001 בברסי לקחו הצהובים את גביע הסופרוליג (67:81). חלק גדול מהשחקנים בשתי הקבוצות שיחקו בשני המפגשים הקודמים, שני המאמנים שיהיו ביום שישי הבא על הקווים היו גם אז (דייויד בלאט שודרג מעמדת העוזר העונה). מה שמעלה באופן טבעי את השאלה איפה הכריעו שתי הקבוצות זו את זו בגמרים הקודמים ומה זה אומר לקראת המשחק בבולוניה.
שתי הנחות יסוד ראשונות בנוגע לשתי הקבוצות, שנתמכות גם על ידי הסטטיסטיקה היבשה של המאזן האירופי העונתי. הראשונה, מכבי ששיחקה בברסי בעונה שעברה היתה קבוצה חזקה יותר ממכבי של עונת סלוניקי. מכבי שתשחק העונה לא טובה יותר מזו של העונה שעברה, אולי להיפך. השנייה, פנאתיניקוס ששיחקה בסופרוליג היתה פחות טובה מזו של סלוניקי, אבל זו ששיחקה העונה טובה יותר מזו ששיחקה בגביע הסופרוליג. מבלי לסבך יותר מדי, מי שעשתה צעד קדימה מהעונה שעברה בין שתי היריבות היא דווקא הקבוצה היוונית.
בגמר בסלוניקי מילאה פנאתינייקוס בדיוק את תוכנית המשחק של אובראדוביץ', זו שבנויה על התקפות של 20 שניות וכותשת את היריבות בהגנה עד שהן מוכרעות. פנא' הלכה במשחק ההוא 40 פעמים לקו העונשין, לעומת 18 פעם של מכבי, והשיגה כמעט חצי מהנקודות שלה משם. מכבי לא עמדה בפני רבראצה (שעסוק עכשיו עם דטרויט בפלייאוף ב-NBA) שטחן אותה עם 20 נק' ומול עודד קטש שחיפה על יום חלש ונדיר של בודירוגה, שסיים עם 9 בלבד. האפמן היה היחיד שניסה להתמודד (26 נק'), אבל בסופו של דבר הוכרע גם הוא מול הבשר היווני.
בברסי הסיפור היה בדיוק הפוך, אבל גם שם הקבוצה שדרסה פנימה וכתשה את היריבה מתחת לסלים היא זו שניצחה. מכבי הגיעה 34 פעמים לקו, כשגם שחקני החוץ שלה הולכים פעם אחר פעם לתוך הסל. פנא' הגיעה 18 פעמים בלבד לקו כשארבעת שחקני הפנים שלה רוג'רס, מידלטון, רבראצה ובארק קולעים ביחד 8 נק'. בודירוגה סגר חשבון ממשחק הנפל בסלוניקי וסיים אמנם עם 27 נק', אבל רק עם המקום השני.
פה טמון המפתח מבחינת מכבי. פנא' כמעט לא התחזקה מתחת לסלים, ובעצם איבדה את יאניס יאנוליס. רוג'רס ומידלטון היו כבר בשנה שעברה סוסים זקנים, ושעון החול שלהם המשיך ללכת . במכבי דווקא גילו לאחרונה מחדש את צ'ורה ובשוק, לצערם על רקע הדעיכה המתמשכת של נייט האפמן, אבל עדיין היתרון המוחלט בעניין הזה הולך עם הצהובים ופה היא תצטרך להכריע את המשחק.
פנא' עשתה את השינוי הגדול והיסודי שלה בקו האחורי. את קוך, ג'נטילה וקטש החליפו שניים מהשמות הגדולים היום באירופה איברהים קוטולאי ומולאומרוביץ', שביחד עם דיאן בודירוגה מתחרים בשקט עם הקו האחורי הטוב באירופה היום, ששייך לקינדר (ג'ינובילי, יאריץ', בצ'ירוביץ' וריגודו), ועולה אפילו על זה של מכבי עם פארקר, מקדונלד ושארפ/בורשטיין.
ובהיעדר שחקני פנים ראויים (אל תקחו ברצינות את סיפור באק ג'ונסון), שם בדיוק צריכה פנא להכות, מהקו האחורי. הבעיה העיקרית בשלישייה הירוקה היא העובדה ששני השחקנים שהגיעו העונה, קוטולאי ומולאומרוביץ', הגיעו מתפקיד הכוכבים הבלתי מעורערים בקבוצות בהם שיחקו. החיבור עם בודירוגה הופך את העסק לקצת מסובך. ככל שהמשחק נכנס לשלבים המכריעים שלו, הכדור נוטה להישאב דרך פלא לסרבי, שבדרך כלל מהווה תחנה אחרונה (1.8 אס' ב-32 דקות). מולאמרוביץ', עם 14.6 נק' וקוטולאי עם 10 בלבד, הם ההוכחה שבמקרה הזה השלם בכל זאת שווה להרבה פחות מסכום חלקיו.
המשחק של מכבי בויטוריה טורף את הקלפים לשני המאמנים. מצד אחד, בלאט יתקשה להחליט אם משחק אחד (מדהים אמנם) מייצג את הקבוצה האמיתית שלו. מצד שני, אובראדוביץ', שייראה את המשחק ההוא בויטוריה כשהוא מכוסה זיעה קרה, לא ידע לאיזו מכבי להתכונן. זו ששיחקה 18 משחקים בינוניים, או זאת ששיחקה את אחד המשחקים הכי טובים שלה אי פעם רגע לפני הפיינל פור.
מכבי נוטה להתקשות מול קבוצות שטוחנות פנימה וקופצות לריבאונד התקפה. במשחקים בסלוניקי ובברסי הוכיחה מכבי שיש לה מאצ' אפ די נוח עם היוונים, שאפילו השתפר מבחינתה השנה. ואם לא די בזה, אפילו המחסום של אובראדוביץ' הגדול נשבר כבר בברסי.
האוהדים של מכבי, שיטוסו בלי כרטיסים לבולוניה וייראו את חצי הגמר בטלויזיה המקומית, יכולים לבנות על הכרטיסים של היוונים לגמר.