געגועים לרווקות

מאת: ספיר רותם

לפעמים כשאני מסתכלת אחורה לעברי התל-אביבי סלאש דירה שכורה סלאש רווקות איני מצליחה להיזכר מדוע ולמה כל כך רציתי להיות חלק מזוג. כל אותם יציאות ובילויים נחושי מטרה (לפגוש מישהו) שנגמרו במקרה הטוב לבד על הפוטון הזוגי שלי או במקרה הרע בזיון גרוע עד בינוני מפיצים ניחוח מתוק של הרפתקאות גדושות אדרנלין. עד כדי כך שלפעמים אני רוצה לעשות גיחה אל תוך הלילה למסע ציד קטן ומעורר.

כשאתה רווק ואתה צופה לך בשעת לילה מאוחרת בתוכנית כמו "סקס והעיר הגדולה" נדמה לך שניו יורק היא ממש כאן וזוהי הדרך האמיתית היחידה שבה בן אנוש, שרוצה למצות את החיים עד תום, צריך לחיות.

כמובן כשאתה מסתכל סביבך ורואה מה החיים בתבונתם הרבה ליהקו כאפשרויות למין סוער המציאות חושפת את פניה המכוערים. המצב הופך להיות קשה אפילו יותר כשאתה רואה את עצמך במראה והמילה פשרה עולה לה לפתע בראש.

אחד הפרדוקסים הגדולים בחיים הם With or without. ביום אחד בהיר טוב (אולי לא יום אחד, לפעמים זה לוקח קצת יותר), לפעמים זה בא מהכיוון הלא צפוי של ידידות (גבר ואשה לא יכולים להיות ידידים ע"ע "כשהארי פגש את סאלי") לפעמים הוא האח/ות של החבר/ה הכי טוב/ה שלך, השכנ/ה ממול וכיו”ב, והחיים נהפכים לפתע למשהו בטוח ונוח להפליא, אין צורך להביט במבוכה מהולה ברחמים עצמיים בכל אותם זוגות חובקי/ אוחזי ידיים/ מתנשקי פרהסיה למיניהם , גם אם זוג כזה עובר על פניכם בשעה שבן זוגכם הנוכחי נמצא לו במקום אחר, הידיעה שבקרוב תוכלו לשלוח זרועותיכם, שפתותיכם או כל מה שתחפצו, מעוררת וזוקפת קומה בעליל.

פעם היינו רווקים. פעם חיינו באמת. מתי יש יותר זיונים? ובכן התשובה לא כל כך פשוטה יש שלבים שונים במערכת היחסים שמאופיינים על בתדירות, איכות ונסיבות. בהתחלה יש הרבה וטוב לא מכירים אחד השני כל כך - משהו שמשום מה תמיד מוסיף גוון מרגש למהלך הארוע. אחרי זה גרים ביחד שזה נפלא כי בעקרון אפשר לעשות 'את זה' בכל שעה בכל מקום בנוחות (העניין תיאורטי לחלוטין). כך עוברים להם השלבים עד שעובר לו שבוע נטול, ללא כל מצמוץ או תרעומת.

אז מה יותר טוב? שוב אנו חוזרים להסתכל על הדשא של השכן שבכלל מסתכל לכם על הביגוניות, וחושבים לעצמכם שאולי אפילו ניו יורק היא לא ניו יורק ושלא צריך להאמין לכל מה שיש בטלוויזיה, ואולי כדאי לוותר על סיבוב מועדונים כדי לא לפספס איזה פרק חשוב בסדרה "סקס והעיר הגדולה".