מאת הלית לוי
אנשי הרשות למלחמה בסמים לא הבינו מאיפה זה בא להם. במהלך יום עיון בנושא הסמים שקיבל את הכותרת 'מבט אל תוך הסצינה'. עלה לדוכן הנואמים במאי הסרט 'פצצות בדרך לסוף העולם' העוסק בחיי סצינת הטראנס, ישרי הלפרן. סרטו המצוין של הלפרן מוקרן מדי שבוע בסינמטק תל אביב מול קהל שמוחא כפיים ומשתולל מתוך הנאה והזדהות עם גיבורי הסרט. הפעם הוא הוקרן מול אנשים מזועזעים, שהתקשו להאמין שאכן הסרט צולם כאן ועכשיו.
הלפרן, שישב באולם קודם לכן והקשיב לדבריו של ראש הרשות, שלמה גל, עלה כועס. בלא מעט זעם עצור הוא ביקש לתקן. "אני רוצה להתייחס לדבריו של שלמה גל", אמר הלפרן רגע לפני 'הבום': "אני מכבד את מה שאתם עושים. זה חשוב, אבל אתם לא יכולים לשכוח שמדובר פה באנשים. אתה לא יכול לקרוא לי אויב מדינה, בגלל הג'וינט שאני אעשן לעצמי היום בבית ואל תשכחו את זה. אתם פועלים בתחום של אנשים שעושים בינם לבין עצמם". הלפרן, שבשלב הזה גרם לכמה תזוזות לא נוחות בכיסאות האדומים המשיך, "אני סמל ראשון שעושה מילואים ואין קשר בין הג'וינט שלי לביטחון המדינה. בחטיבת המחשבים של צה"ל יש את אחוז משתמשי הסמים הגדול ביותר בצבא". כאן, אנשי הרשות לא יכלו להתאפק, זה משהו אחד לשכנע אותם לצפות בסרט שמתחיל 'בפצצות' ומשהו אחר להכריח אותם להקשיב לביקורת הנוקבת שהטיח הלפרן. מהקהל עלו הקריאות, היו שביקשו להוריד אותו, היו שצעקו לעברו ביטויים חינוכיים כמו "זבל, שקרן, חסר בושה". בלש במשטרת תל אביב צרח לעברו "לא הייתי בכלל מאשר לך לעשות מילואים. אתה וכל הזבל שלך". אחר כך מחוץ לאולם ניגשו אל הלפרן חלק מהנוכחים. חלקם לחצו ידיים, נתנו מחמאות, אחד אפילו הזמין אותו להרצות יחד עם הסרט.
מה ביקשו אנשי הרשות? להציג בפני אנשיהם, את העולם בו הם אמורים לפעול. את צורת הדיבור, צבע הבגדים. התוצאה, קצת כמו מחקר אנתרופולגי על אותם 'יצורי מיליניום' צעירים. האם הם באמת מאיימים להשתלט על העולם? האם באמת מדובר בקונספירציה אקסטזית שמופעלת באמצעות האינטרנט, המוסיקה והסמים? הרשות למלחמה בסמים מקבלת מדי שנה תקציבים לא קטנים, לעיתים נדמה כי לא ממש יודעים מה לעשות. האמיצים שבהם גם מודים. גם בבורות. הם שומעים את המונחים: פצצות, סוטול, בום בולנט, דאנס טראנס והאוס ומתבלבלים, חלקם מצחקקים במבוכה.
אל תפספס
אנשי האנטי-סצנה במבוכה מהטראנס
בהמשך, אולי כדי להרגיע את הרוחות, מוקרן סרט שקל לבלוע. הסרט, הוזמן על ידי הרשות והוא מיועד בעיקר לתרמילאים הישראלים, רגע לפני גואה. הסרט, מזכיר סרטי תדמית הסתדרותיים. קריין חמור סבר, על רקע גזרי עיתון מספר על צעירים, שנעצרו על פחות מגרם של חשיש ונכלאו לשנים. הרב של בית חב"ד בתאילנד מספר במבט מבוהל על הצעירים שלא זיהו את הוריהם לאחר שימוש בפטריית הזיות. את הסרט ביים ניסן כץ והוא אמור לשמש חלק מהקמפיין הבא של הרשות. אגב, אחר כך התברר כי כץ עשה שני סרטים. הראשון, שהוזמן על ידי הרשות כסרט מטעם. והשני סרט דוקומנטרי אודות הישראלים בהודו. ספק אם הסרט השני ישמש את אנשי הרשות.
עובד הרשות, עמרי פריש, הרצה לחבריו על 'הסצינה גולשת לאינטרנט'. הוא סקר בפני אנשי האנטי סצינה את העולם האפל באינטרנט: איך הוא מצליח להשיג הזמנות למסיבות. "הנה, כאן אפשר לרשום את המייל ולקבל הזמנות". הנה שם, יש חנות וירטואלית שאפשר לקנות בה דיסקים של אייל ברקן. הוא עורר השתאות כשסיפר, מה קורה שרושמים את המילה 'סמים' במנוע החיפוש 'אלטה ויסטה' (מקבלים למעלה משישה מיליון אתרים) הוא מציג בפניהם את המשקה האנרגטי: 'רד בול', ואת תחליף האקסטזי הספק חוקי": 'אקספלורר', והם מתקשים להאמין. אחר כך הבטיח פריש לחלק רשימת כתובות של אתרים, "כדי שגם אתם תדעו" ,מציע פריש בעיניים בורקות, "אני ממליץ לכם ללכת למסיבה, יש מסיבות עד סוכות תלמדו את זה, זה מסע".
דבר אחד יאמר לזכות המארגנים. הניסיון, אולי הראשון, לנסות ולפענח את עולמו של קהל היעד. הכר את האויב, אם תרצו. גם אם הוא לא לוחם גרילה אלא לכל היותר הלפרן, שמעשן ג'וינט בלילה ואחר כך בבוקר, קם להרצות בפני אנשי הרשות.