הקטיף של יוסי

במשך 19 שנים נהגו עשרות מחבריו של יוסי להגיע כמעט מדי שבת בחודשי החורף, לבית משפחתו במושב חירות בשרון, ולסייע לאשתו, רינה, בקטיף התפוזים והאשכוליות. החברים, רובם מגדוד הצנחנים שלו, לא עשו זאת רק מטעמים פרקטיים. הם ראו בכך את הדרך הטובה ביותר להנציח את יוסי, איש חינוך והתיישבות – שהאמין בעבודה עברית. בחייו מיאן יוסי להעסיק פועלים – והחברים, על בני משפחותיהם, דאגו שהרצון שלו ימומש. "ככה הם הרגישו שהם נשארים אתו", אומרת רינה.

החברים היו מתייצבים אצל רינה בשבת בבוקר, לעתים על בני משפחותיהם, ונוסעים לחלקת הפרדס בת עשרת הדונמים. תוך כדי הקטיף היו מעלים זכרונות, שרים ומדברים על יוסי. הם התמידו בקטיף כי ידעו עד כמה חשוב היה ליוסי עקרון העבודה העצמית, ללא פועלים זרים. המפעל הייחודי הגיע לסיומו לפני שש שנים, כשרוב החברים חצו את גיל ה-60, והתקשו לעמוד בעבודה הקשה.

סא"ל יוסי יפה נהרג ב-28 לפברואר שנת 1977, כשהרכב הצבאי בו נסע עלה על מוקש באזור ניצנה. יפה שירת בצבא הקבע עד שנת 1959, כקצין צנחנים. בין תפקידיו: מפקד סיירת צנחנים, סמח"ט ולאחר שחרורו מג"ד במילואים. במהלך שירותו הוא נפצע פעמיים, בקלקיליה ובסואץ. לאחר השחרור עסק, במסגרת תנועת המושבים, בניהול פרויקטים חינוכיים והתיישבותיים רבים. כן היה אחראי על נוער תנועת המושבים, על הרכבת תוכניות לימוד ועל מסגרות חינוכיות שונות. מושבי עולים רבים שעלו על הקרקע בשנות ה-50 בגליל, בעמק, בבקעה ובדרום הארץ, היו נתונים תחת חסותו, בתחומי החברה והקהילה. בשנת 1977 חזר לשירות קבע, כדי להקים את פלוגות העורב של חטיבת הצנחנים.

מפעלי ההנצחה על שמו של יוסי יפה הם כמעט חסרי תקדים בהיקפם. מדי שנה נערכת תחרות ניווטים על שמו, בהשתתפות מאות ולעתים אלפי משתתפים. השנה נדחתה התחרות, המאורגנת על ידי המועצה האזורית הדר השרון – בשל המצב הביטחוני. מושב יפית, שנקרא על שמו של יופה, נוסד לפני 20 שנה בבקעה. הספר "מפות ומיפוי", הסוקר את תולדות המיפוי בישראל, יצא לפני כ-20 שנה - והוקדש אף הוא לזכרו של יפה. "יהה ספר זה מזכרת מעט לאדם שהיה אגדה עוד בחייו", מסתיימת הקדשה ארוכה ליפה בפתח הספר. נוער תנועת המושבים עורך מדי שנה מבצע לזכרו, הקשור לארץ, כמו ניקוי אתרים, סימון שבילים או חפירות ארכיאולוגיות.

בפברואר השנה צוינו 25 שנים לנפילתו של יוסי יפה. האירוע צויין ביומיים של פגישה וטיול באזור ניצנה – שם נפל. בתום האירוע, בו השתתפו מאות מחבריו, נחנכה אבן לזכרו, אותה הגו ומימנו החברים. על האבן נחרטה הכתובת "לעולם לא אמר אחרי – תמיד קם והלך וכולם אחריו. אהב את הארץ עד כלות".