אל תגידו לי איך לזכור

הספריה של דיוויד

דיוויד דמלין נהרג לפני חודש במהלך שירות מילואים במחסום בגדה; אמו החליטה להקים לזכרו ספריות במיצר ובאום אל פחם, לחינוך לדו-קיום; "ההנצחה שלו קשורה לחינוך, לא לאבנים"

ורד כהן ברזילי

רובי דמלין שכלה את בנה דיוויד רק לפני חודש. למרות הכאב הגדול היא מצהירה לכל מי שרק רוצה לשמוע, שהיא לא מתכוונת לוותר על החיים ועל האמונה שניתן וצריך לחיות בדו קיום. בימים אלו היא עומלת על מספר פרוייקטים להנצחת פועלו וזכרו של בנה, אחד מהם הוא הקמת ספריה במכינה הקדם צבאית במיצר, רמת הגולן, שם חינך דיוויד בני נוער - ובאום אל פחם.

"שלושה שבועות לפני שדיוויד נהרג הוא התחיל לעבוד על פרוייקט הספריה במיצר, הוא אפילו סימן ספרים שהוא חשב שצריכים להיות שם מרשימה בת עשרת אלפים ספרים. אני מתכוונת להשלים את הפרוייקט הזה ומעבר לזה להקים ספריה גם באום אל פחם".

סגן (מיל) דיוויד דמלין נהרג מאש צלף ב-3 במרץ השנה, יחד עם חמישה חיילים נוספים במחסום עין עריק מצפון לעפרה. בן 29 היה במותו. דמלין, קצין בהנדסה קרבית, שירת כמפקד המחסום בשירות המילואים לו נקרא. הוא סיים תואר בפילוסופיה ופסיכולוגיה ולאחר לימודיו, החליט לשמש כמדריך במכינה הקדם צבאית במיצר שברמת הגולן. בתקופת שביתת הסטודנטים הגדולה, לפני שלוש שנים, היה דיוויד מהפעילים הבולטים וסחף במנהיגותו את האחרים. מאות הלכו אחר ארונו בלוויה.

לדברי אמו, הוא שקל לחתום על מכתב הסרבנים, אך חזר בו לאחר מחשבה נוספת. "הוא היה מורה לפילוסופיה במכינה הקדם צבאית ודאג שבמעשיו הוא עשוי להעביר מסר לא נכון לתלמידים שעומדים לפני גיוסם לצה"ל", אומרת רובי. למרות שרובי תמכה ברעיון הסירוב היא מסרבת כיום לחוש אכזבה או כעס כלפי הצבא.

"לחגוג את חייו של דיוויד, ולא את מותו"

"דיברתי עם בחור באום אל פחם שרוצה להיפגש איתי ולראות איפה הכי טוב להקים את הספריה. התקשר אליי גם בחור שמוכר ספרים בערבית והציע לעזור", היא מספרת. היא עדיין לא בטוחה איזה ספרים ישבו על מדף הדו קיום שלה, אבל היא מוכנה להתחייב שלא תבטל אף ספר גם אם הוא ספר "הסתה". "צריך לקרוא גם ספרים כאלו כדי להבין את הצד השני", היא אומרת. "כל ספר יישקל לאחר מחשבה מעמיקה, ומתוך תחושה של אהבת הזולת והרצון לחנך. זה ייקח זמן, אבל אני מקווה שעד סוף השנה אני אוכל כבר לחנוך את הספריה הראשונה". הפעילות הזו עומדת בניגוד לפעולות אחרות של מחנה השמאל. "זה נורא קל ללכת לכיכר רבין ולעמוד שם שעתיים ולהרגיש טוב עם עצמך. אבל לא עשית שום דבר בזה. עשייה זה לקחת אנשים ולתת להם גם כיוון. הספרייה היא משהו שאני יכולה לעשות עכשיו שהוא התחלה של איזה שהוא גרעין שאולי יצא מזה משהו, איזשהוא פרח"

פרוייקט זיכרון קרוב יותר מתוכנן להתקיים ב-8 ביוני, תאריך הולדתו של דיוויד, באוניברסיטת תל אביב. מדובר בקונצרט בו ייקחו חלק אמנים יהודים וערבים שמטרתו "לחגוג את חייו של דיוויד ולא את מותו". "כל מה שקשור להנצחה במשפחה שלי לא קשור לאבנים, אלא לחינוך. הפרוייקטים האלו הם דברים שדיוויד גדל עליהם, דברים שהם חלק מדיוויד אבל גם חלק ממני, ואולי זאת הדרך שלי להתמודד עם הכאב הזה שהוא בלתי אפשרי", היא מסכמת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully