קיי-פקס

קווין ספייסי הוא שחקן מוכשר. אין ספק. הבעיה היא שבין אוסקר לאוסקר הסרטים בהם הוא נוטל חלק תמוהים ביותר ובעיקר לא משאירים שום חותם לדורות הבאים. אחד מהסרטים הללו הוא "קיי-פקס", שיצא אחרי הבום הגדול של "אמריקן ביוטי". ספק דרמה, ספק מד"ב, שאפשר לתארם כשעתיים של בילבול ביצים מסוגנן ואיכותי.

ולעלילה בקצרה: היישר מכוכב קיי-פקס מגיח משומקום פרוט לכדור הארץ. פרוט, חייזר חכם, עשה שיעורי בית וידע בדיוק איפה הכי כדאי להתחיל את מסעו בכדור הארץ - ניו-יורק! (אלא מה?). כששוטרת שחומת עור (חס ושלום לא בוצ'ית וויט-טראש) מנסה להבין מיהו ומה בדיוק הוא מחפש בתחנה העמוסה, הוא מסביר לה ברוגע שהוא חייזר שמטייל בכדור הארץ. לפני שהספיק להגיד את מילות הקסם "ג'ק רובינסון" ידידינו מכוכב אחר מוצא את עצמו בבית משוגעים הכי נחשב בניו-יורק, עם כל התנאים הסוציאליים שמסביב. תבינו, לא צריך למצוא כלה באמריקה בשביל להתרחק קצת מהמצב, לכו לתחנת הרכבת של ניו-יורק ותגידו שאתם מקיי-פקס. יטפלו בכם מאוד יפה.

תוך ימים ספורים לא ברור לכל הצוות הרפואי, בראשותו של ד"ר מארק פאוול (ג'ף בריג'ס) אם אכן יש אמת בדבריו של פרוט. מבדיקות רפואיות הם מגלים שהוא יכול לראות קרני אור אולטרה-סגולות, וגם איפשהו באמצע הסרט הוא יוצא למסע בן שלושה ימים לגרינלנד ואיסלנד בכדי להשלים את הדו"ח הסופי על המין האנושי לקראת שובו לכוכב הלכת. גם כשנלקח לקבוצת מדעני חלל מאוד מיוחסים (בניו-יורק, אלא מה?) הוא מצליח להמם אותם. ד"ר פאוול לא מוותר. הוא עושה הכל בשביל לפשפש בקרביים ולחשוף ארון שלדים שלם מחייו של פרוט שייתן הסבר הגיוני ומתקבל על הדעת לו, ליתר צוות בית החולים ולנו הצופים.

אבל אנחנו לא מטומטמים. אחרי שכבר שוכנענו שפרוט הוא חייזר, מנסים לגרום לנו לתמוהה שפרוט הוא בן אנוש עם שריטה עמוקה מאוד בראש וידע נרחב באסטרונומיה.
אנחנו, שבמשך עשרות שנים הורגלנו להיות פסיבים לחלוטין בכל מה שקשור לצפיה בסרטים, מאוד מתעצבנים כשנתקלים בבמאי שרוצה שנחשוב לבד. כן חייזר, לא חייזר, ואם כבר עושים את זה, ואם כבר אנחנו נדרשים לחשוב לבד, למה דווקא על קווין ספייסי? לא מספיק לנו לתהות אם הוא הומו או סטרייט?
לא נגלה לכם את סוף הסרט, אם פרוט הוא חייזר או לא, את זה תצטרכו לחשוף לבד בעצמכם.

ועכשיו כמה מילים לחברת יוניטד-קינג, מפיקי ומפיצי הDVD בארץ:

1. התפריטים נורא מכוערים. אנא אסרו על המעצב שלכם להשתמש בפונט הנדוש עוד מימי חלונות 3.1 - "דויד". מה שטוב לעבודות סמינריון לאו דווקא עובר מסך טלוויזיה.

2. סרטים בDVD נהוג להציג בפרספקטיבה הנכונה, כמו בקולנוע. ניתן לשמור שני העתקים של הסרט על גבי התקליטור, אחד למסך רחב (למי שלא רוצה לפספס שום פרט) ואחר למסך טלוויזיה סטנדרטי. ואם לא, לתקליטור הDVD יש שני צדדים, ועל כל אחד מהם אפשר לצרוב את הסרט איך שרוצים.

3. נורא נחמד להציג את ה"בקרוב" של הסרט. אבל למה לעזאזל התמונה מעוותת?! בעלי טלוויזיות רחבות מסך יראו פריים מלא, אחרים יאלצו לראות את הקאסט רזה וגבוה מתמיד. שמעתם על המושג "בקרת איכות"?

4. באותו עניין של ה"בקרוב" – מדוע מוצגים שני "בקרובים" של הסרט רצוף ללא הפרדה? לא ראיתם איך עושים את זה יפה בחו"ל?