כל הממשלות בעולם תוהות כיצד, אם בכלל, יוכלו להגן על הציבור, ובמיוחד על ילדים, מפני תכנים מזיקים באינטרנט. העיתונאי הבריטי אלאן טראוויס, שחקר את תולדות הצנזורה בבריטניה, הגיע למסקנות מפחידות.
"לצערי אני חושב כי הימים הטובים של החופש הגדול בסייבר ספייס, נגמרו. האינטרנט, שהיה מדיום רב עוצמה, הנכנס לתוך כל בית, יוגבל בקרוב".
עמדתה של ממשלת בריטניה היא שיש לחוקק חוקים דומים לאלו של העולם הרגיל גם בעולם הווירטואלי, כך אומר טראוויס. הבעיה היא שחוקים אלו הם ישנים מאוד, חלקם בני למעלה ממאה שנים, וההגדרות שלהם לגבי תועבה הם שונות לגמרי מהמקובלות בימנו.
לבריטניה יש מסורת לא מפוארת של צנזורה על יצירות אומנות. הספר יוליסס למשל, של ג'יימס ג'ויס, צונזר במשך 14 שנה. בשנים האחרונות השתנתה מעט הגישה: כבר לא פוסלים חומרים רק בגלל שהם נחשבים לתועבה, אלא רק אם הם גורמים נזק. אבל, טוען טראוויס, האינטרנט ישנה את כל התמונה.
"זה היה אפשרי לפסול הפצת ספרים גסים ולסגור מגזינים וחנויות לממכר חומרים פורנוגרפים", אומר טראוויס, "אבל עכשיו בפעם הראשונה זה נהייה קשה לאכוף את חוקי הצנזורה. הקושי הטכני הוא שמעצים את הוויכוח על הצורך בצנזורה, ויוצר את הפוטנציאל למצבים מגוחכים וצדק שאינו יורד לפרטים".
טראוויס מזהיר כי אם החוקים הישנים יאומצו גם לגבי האינטרנט, זה יהיה סוף הרשת כפי שאנחנו מכירים אותה: "זהו מדיום בעל עוצמה רבה הרבה יותר, ובעל יומרות להיות בינלאומי. אבל הדברים האלה יכולים לפנות נגדו, בגלל התשוקה של אנשים לשלוט בתכנים, הם יכולים להפוך אותו לאחד הצרים והמגבילים ביותר מבין אמצעי התקשורת".
קשה למצוא את האיזון הנכון בין צנזורה לחופש. אולי הפתרון הוא בהשארת האתרים המזיקים, אולם במתן יכולת להורים לשלוט על הכניסה של ילדיהם לאתרים אלו. אם כי גם החסימה הזו היא בעייתית מפני שהיא פוגעת באתרים תמימים רבים שמילות הקישור שלהן מחברות אותם לתחומים אסורים.
ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, אמר כי הוא מעדיף שהנושא יהיה באחריות ההורים, ולא עוד משימה ממשלתית.
החופש המוחלט באינטרנט הוא בומרנג
15.9.2000 / 23:43