נשיא הוועד האולימפי העולמי, חואן אנטוניו סמראנש, זכה לראות את עיר הולדתו מארחת את המשחקים ב-92'. עיר הנמל היפהפיה היתה אמורה לארח את המשחקים פעמיים בעבר, ב-1924 וב-1936 ופעמיים בוטל האירוח, כשב-36' סיבת הביטול היתה מלחמת האזרחים ששטפה את ספרד.
במשחקים בברצלונה נקבע סכום שיא לקניית זכויות השידור על ידי רשת NBC, ששילמה 401 מיליון דולר (מספר שעלה מאז כמובן). במשחקים השתתפו 169 מדינות, מספר שיא, אחרי שבאולימפיאדות קודמות החרימו מעצמות כארה"ב וברה"מ את המשחקים וגררו אחריהן מדינות נוספות. קשת נכה טיווח חץ בוער להדלקת האש האולימפית בטקס בו זימרו פלסידו דומינגו ואלברטו קררס, הטנורים הנודעים.
ברצלונה סימנה את המפנה בכל הקשור לספורטאים מקצוענים. מלבד נבחרת החלומות של ארה"ב בכדורסל השתתפו מספר טניסאים מקצוענים בטורניר האולימפי. בנבחרת האמריקאית שיחקו צ'רלס ברקלי ומג'יק ג'ונסון יחד עם כוכבים נוספים.
באתלטיקה צבר קרל לואיס מדליות זהב מספר 7 ו-8. לואיס זכה בתואר האולימפי השלישי שלו בקפיצה לרוחק וברביעיית השליחים 100X4 יחד עם מייק מארש, דניס מיצ'ל ולירוי בורל. בקפיצה לרוחק עשה זאת לואיס אחרי קרב עיקש עם מייק פאוול. לינפורד כריסטי הפך לאצן המבוגר ביותר (32 דאז) שזוכה במרוץ היוקרתי למאה מטר.
ההונגריה הנפלאה, כריסטינה אגרסגי, זכתה בשלוש מדליות זהב בבריכה האולימפית במשחי הגב ל-100 ו-200 מטר וכן ל-400 מטר מעורב. פו מינג-קסיה הסינית בת ה-13 זכתה בתחרות הקפיצה למים וויטלי שרבו, המתעמל מבלארוס, גרף שש מדליות זהב אולימפיות והפך לספורטאי המצליח ביותר במשחקים.
קובה קטפה 7 מדליות זהב באגרוף ואחת בבייסבול וישראל זכתה סופסוף במדליות האולימפיות הראשונות שלה כשיעל ארד ואורן סמדג'ה קטפו כסף וארד בהתאמה בתחרויות הג'ודו.
ברצלונה 1992, ספרד
14.9.2000 / 18:54