מצד אחד, מצד שני

זה קרה די מזמן, אבל אני יכול לראות את זה בעיני רוחי: טור ארוך, אינסופי, משתרך במדבר תחת השמש הקופחת. המוני בני ישראל על מטלטליהם, מוחים זיעה, נושכים שפתיים, אבל יודעים שבקרוב יזכו להיכנס לארץ המובטחת - מצרים. כבר שנים שפסח משמש לבני ישראל הזדמנות נפלאה לשוב לזירה ההיסטורית דווקא מהכיוון ההפוך. אבל שנה וחצי של דם, אש ותמרות עשן סיכלו באופן ממוקד את התיירות הישראלית לסיני.

"אין בכלל מה להשוות. בפסח 99' עברו אצלנו 140 אלף נוסעים. השבוע, שדווקא היתה בו תנועה יחסית לאינתיפאדה, נכנסו כל יום בין עשרים לשלושים ישראלים", אומר סגן מנהל מסוף טאבה, רזי כהן. "בחג אני מעריך שייכנסו בכל יום כמה מאות ישראלים יהודים". יועץ ראש הממשלה לטרור מזהיר אמנם מפני נסיעה למצרים, אבל כהן לא נוקט עמדה. "אני לא ממליץ כך או אחרת, מעולם לא נאמר רשמית לא להיכנס לסיני. משרד החוץ פרסם הודעה שקוראת לישראלים לנקוט זהירות בבחירת היעדים, אבל לא יותר מזה".

לפני ספטמבר 2000 איציק לב וקרן אלפי מרמת גן היו קופצים לסיני שלוש פעמים בשנה. השבוע, קצת לפני החתונה שלהם הם דווקא חשבו לנסוע, אבל ויתרו. "האמת, פשוט לא נעים להיות מוקפים בערבים עכשיו. זה משהו בפנים שאי אפשר להסביר. התרחיש הכי גרוע בעיני זה שפורצת מלחמה, סוגרים את הגבולות ואנחנו נתקעים במצרים", אומרת קרן. "אני פשוט לא יכול להגיד להורים שלי ולאנשים מסביב שאני נוסע. זו בעיה, אתה לא יודע ממה אתה פוחד, אבל אתה פוחד", מוסיף איציק.

"דווקא הייתי נוסע בכיף" אומר אודי גבריאלי מת"א , "אבל אין חברים שייסעו אתי. כולם מפחדים". ואתה? "אני מפריד בין תחושת הפחד לבין החלום הכחול. אני חושב שהסיכוי להתפוצץ פה הרבה יותר גבוה מהסיכוי שחייל מצרי ירה בך", מזכיר גבריאלי את טראומת ראס בורקה.

דקלה אוזן לא נתלית בתירוץ של החבר'ה. היא היחידה שטוענת שלדעתה סיני מסוכנת עכשיו לישראלים. "וחוץ מזה אני לא רוצה לתת להם שקל מהכסף שלי. הם שונאים אותי, לא רוצים אותי, אז למה שייהנו מהכסף שלי?".

א', חובב סיני מושבע וסטלן ידוע, מנסח את האלטרנטיבה. "כרגיל, נשב בבית ונעשן. תאמין לי, אחרי כמה ראשים אני בחצי הדרך לסיני".

מי שכן נוסע, ממש שמח שאתם לא נמצאים שם יותר. "טוב מאד, שאנשים יפחדו ויישארו בבית. מי שבא זה הגרעין הקשה שמכיר את סיני והבדואים, לא העדר הישראלי", אומר אריאל אסואד. הוא מקפיד לפקוד את חופי סיני פעם בחודשיים, עומד בקשר מתמיד עם הבדואים בחוף, ובחודש שעבר העיז להרחיק עד קהיר. "הייתי בסיני בתחילת האינתיפאדה ואז אנשים ברחו בהיסטריה. יש בארץ שטיפת מוח ואנשים מתנהגים כמו רובוטים. אבל לאט לאט הישראלים חוזרים כי הם מבינים שפשוט יותר בטוח להיות בסיני".

אז מה השתנה האינתיפאדה הזאת?
"מבחינת ההרגשה הכל כרגיל. הבדואים, הסודנים והמצרים אפילו יותר נחמדים. המצרים מאד כועסים על מה שקורה פה אבל אין לזה שום השלכות. כולם מקווים שהבלגן ייגמר כי זו הפרנסה שלהם.
בחוף לא קורה כלום, וזה כל היופי. שקט, פינוקים, אין צפיפות, אוכל טוב - מה צריך יותר".

בחוף מיאמי שבביר סוויר מנסים לשמור על אופטימיות, למרות שיום לפני ליל הסדר יש רק חמישה תיירים בחוף. "בהתחלה כולם אומרים שהם מפחדים, אבל אחרי יום הם נרגעים וגם חוזרים לבקר", מספר ג'ובארה שמנהל את המקום. בגלל המצב, קוצץ מספר העובדים. חלק חזרו לסודן וחלק נסעו לעבוד בקהיר. השאר העבירו עד עכשיו את הזמן בשש בש ומקווים שעם האביב יחזרו גם הישראלים.

בשקט בשקט מתגבש לו קהל אוהדים חדש שהמצב לא ממש מפריע לו, להפך. תשכחו מחבורת הסטלנים שרבצה לה בפתח החושה עם ג'וינט ביד ואינספור כוכבים בשמיים. ערביי ישראל גילו את סיני, והם מסתפקים בחמישה כוכבים.

"בפסחא, המקביל לפסח שלכם, נוציא בין 30 ל-40 אוטובוסים ליום", מספר ראשיד אבו חנה, בעלי חברת התיור "ראשיד טורס" מנצרת. הקהל מגוון: צעירים ומשפחות. "אצלנו לא קיים הקטע של חושות ולהיזרק. נוסעים רק לבתי מלון, בעיקר בשארם וטאבה, שהמחירים בהם מאוד ירדו מאז עזיבת הישראלים".

ראנם אבו סייף, מנהל המשרד של חברת "נזרין טורס" מנצרת, מוציא גם שתי טיסות שבועיות: "בכל הפסח הזה יש לנו עשרה נוסעים יהודים, לעומת 8000 ערבים". המחירים הזולים, טוען אבו סייף, הם לא הגורם היחיד. "למשל הנצרתים, שהיו מבלים פעם בתל אביב ובקניון רמת אביב, היום הם לא מגיעים כי הם מפחדים מהיחס וגם מפחדים מפיגועים, אז הם נוסעים לסיני וירדן".

אם בארץ הם ערבים מדי, במצרים הם ישראלים מדי. "זה שאנחנו גם ערבים וגם ישראלים מציב אותנו בעמדה בעייתית, בעיקר עכשיו. אבל אנחנו מהווים את אחד השווקים החזקים, והמצרים חייבים להתנהג אלינו יפה. לא שנותנים לנו יחס כמו לתיירים מאיטליה או משבדיה. תמיד יש את בעיית התייר הישראלי המכוער".

חשבתי שרק אנחנו גונבים מגבות וברזים.
"עברנו כזאת ישראליזציה, ששום אינתיפאדה לא תעזור", מתמצת אבו סייף את הבעיה הערבית.