על בני אדם וחיות אחרות

ביום ראשון התקיים באוניברסיטת תל אביב כנס מיוחד במינו, תחת הכותרת "היבטים אתיים של הקשר בין אנשים לבעלי חיים". מיטב אנשי האקדמיה, השטח, הממסד ואנשי ארגוני זכויות בעלי החיים התכנסו כדי לדון במעמדן המוסרי של חיות המחמד, חיות הבר, חיות המשק וחיות המעבדה בחברה האנושית. בשורות שלפניכם ליקטנו כמה מהדברים שנאמרו שם.

"אנחנו בייתנו אותם לפני הרבה מאד שנים. כרתנו ברית: הם ישמרו על ביתנו ואנחנו נספק צורכיהם, נגן עליהם ונדאג לרווחתם. בחלוף השנים השתנו תנאי חיינו. אבל הם כבר מבויתים, הם זקוקים לנו, וכבר אין להם דרך חזרה. ואף שהם מילאו את חובותיהם על פי ההסכם, אנו בגדנו בהם, והפקרנו אותם לפגעי הסביבה, הרעב, והצמא וגרוע מכל: לפגענו אנו. בכל לידה של חיית מחמד יש לראות משום חידוש הברית ואשרור ההסכם, ובכל נטישת חיית מחמד – את הפרתו. אין הן חיות רחוב, אלא הן חיות בית מופקרות. עלינו לתקן את דרכינו ולמלא את חלקנו בהסכם שהופר". (ד"ר חגי אלמגור, הממונה לשעבר על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות).

"כלובי הפלסטיק בהם אנו מגדלים את חיות המחמד שלנו, הם העתקים צבעוניים של כלובי מכוני המחקר. אנו מגדלים אותן על מצע נסורת, ומספקים להן מזון מרוכז ומשעמם כאילו היו חיות מעבדה המחכות לניסוי". (ד"ר רוני רדו, זואולוג)

"מאות מיליוני כלבים וחתולים ננטשים בכל שנה בעולם המערבי. בארץ מגיעים עשרות אלפי כלבים וחתולים נטושים בשנה לאגודות ולמכלאות. רק אחד מכל עשרה יזכה לבית חדש. השאלה שעימה עלינו להתמודד אינה "האם מגיע להם לחיות", אלא "האם מגיע להם לסבול". (ד"ר דגנית בן דב, וטרינרית, אגודת צער בעלי חיים תל אביב).

"מסורות המצדדות במחויבות מוסרית מהותית של האדם לבעלי החיים מושתתות על שלוש אסטרטגיות עיקריות. הראשונה מכחישה כל הבדל מטאפיזי בין אדם לבעל חיים, והיא מתבטאת באופן קיצוני באמונה בגלגול נשמות מאנשים לבעלי חיים ולהפך. המסורת השניה מכחישה כי להבדלים בין האדם לבעלי החיים יש חשיבות מוסרית, וכי החובה המוסרית מתייחסת למצבים של תענוג וסבל. השלישית מאנישה את עולם החי על ידי כך שהיא רואה בבעל החיים נושא זכויות מוסריות ומשפטיות כאילו היו חברים במוסד ה'אמנה החברתית'". (ד"ר יחיאל בר אילן, מחלקה פנימית ב', בית חולים מאיר, והיחידה למדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת"א)

"בפנינו הברירה המוסרית הקשה, האם לבדוק השערה חדשה על דרך פעולתו של המוח או לבחון טיפול חדש במחלת פרקינסון על בני אדם - או על חיות מעבדה. על פי הבנתי את תרבות המוסר שבה אנו חיים, ניסויים בבעלי חיים הם הבחירה המוסרית יותר". (פרופסור חגי ברגמן, חוקר מחלת הפרקינסון תוך ניסויים בקופים מזה 15 שנה, האוניברסיטה העברית).

אין ספק כי ניסויים בבעלי חיים תרמו רבות לקידום הידע המדעי, לרווחת האדם ולבריאותו. אבל תפיסות מדעיות וחוץ מדעיות חדשות, וכלים חדשים העומדים לרשות המדענים, מעוררים את השאלה האם מותר לנו להמשיך ולקיים פרקטיקה רפואית-מדעית זו, המבוססת על ניסויים בבעלי חיים, או שמא הגיעה השעה לבחור בדרך אנושית יותר ומדעית לא פחות ולמנוע כאב וסבל מבעלי החיים". (ד"ר סוזנה פישר, המחשבה הביולוגית, האוניברסיטה הפתוחה).


"בטרם הוליד חקר הכאב מסקנות ברורות, פילוסופים חשובים הגנו על תפישות שאינן מכירות בסבלם של בעלי חיים, ואפשרו בכך ביצוע פעולות חודרניות וכואבות בחיות ניסוי ללא שימוש בחומרי הרדמה או במשככי כאבים. לעומת זאת, הכירה תורת ישראל כבר לפני אלפי שנים בסבלם של בעלי חיים, והרמב"ם אף שם את כאבה של החיה במדרגה אחת עם כאבו של האדם. התורה מצווה על חמלה כלפי בעלי החיים, ואוסרת במפורש על עינויים התאכזרות והתעללות בהם". (ד"ר חגי אלמגור, הממונה לשעבר על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות).

"בהחזקת בעלי חיים לצורכי מאכל קיים תמיד אלמנט הכפיה, ורוב הטיפולים הרפואיים בהם מחייבים ריסון בכפיה וגרימת סבל". (ד"ר עודד ניר, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות).

"בעלי החיים שחיים בשבי מקבלים תנאים מצוינים. כתוצאה מכך, הם מתרבים ומאריכים חיים. יחסי טורף-נטרף אינם קיימים בשבי, וכתוצאה מכך נוצרים בגני החיות עודפי בעלי חיים, שלא תמיד ניתן למצוא להם פתרון הולם. ישנן תוכניות לוויסות אוכלוסין, אך הן עומדות בניגוד לרצונו של הקהל לראות גורים בתצוגה". (ד"ר אמליה טרקל, המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן)

"התגובה הטבעית לנתוני הסבל בחקלאות המתועשת היא במישור הצרכני. הימנעות משימוש במוצרים שיוצרו תוך פגיעה בבעלי חיים היא תשובה מוסרית חשובה לסבל שבו כרוך הייצור של מוצרים אלה. יש סוגים שונים של הימנעות, החל מהחרמה או מצמצום של צריכה של מוצרים מסוימים (כבד אווז ועגל חלב, למשל), דרך העדפה של מוצרים שיוצרו בשיטות מעודנות יותר (ביצי חופש, למשל), וכלה בצמחונות ובטבעונות". (עו"ד יוסי וולפסון, פעיל זכויות בעלי חיים).