מאז אמצע המאה ה-20 אנחנו עדים למהפכה שקטה ומזדחלת, הגורמת לתוצאות הרסניות: עליה עצומה באוכלוסיית חיות המשק. שיעור הגידול באוכלוסיית חיות המשק עולה על שיעור הגידול של האוכלוסיה האנושית, ומשקף את השינוי בהרגלי התזונה והגידול בתיאבון האנושי לבשר, לביצים ולחלב. התוצאות מרחיקות לכת: נזקים אקולוגיים, זיהום אויר, הרס יערות הגשם, פגיעה בפוריות הקרקע, פגיעה בבריאות החיות ובאיכות הבשר שאנחנו אוכלים. נגזרת נוספת של התהליך היא הרעת תנאי הגידול, עד כדי עינויים, של חיות המשק.
התיאבון המוגבר הוא תוצאה של התפשטות מהירה של אורח החיים המערבי על פני כדור הארץ: שילוב של עיור, הכנסות גבוהות יותר וייצוא של מנהגי התזונה המערביים, גרם לקפיצה בשיעור של פי חמישה בצריכת הבשר העולמית מאז 1950 - מ-44 ל-232 מיליון טון. הצריכה לנפש הוכפלה במהלך אותה תקופה, והיד, מתברר, עוד נטויה: הפער בין הצריכה לנפש בעולם המתועש ובין זו בעולם המתפתח עומד, נכון להיום, על פי שלושה.
ניו זילנד: אדם אחד לכל 8 כבשים
בכל רגע נתון חיים בעולמנו חמישה מיליארד חזירים, כבשים, עזים ופרות גידול של 60 אחוזים בארבעים שנה. מספר התרנגולות ועופות משק אחרים עלה מ-2.4 ל-15.7 מיליארד בתוך אותו פרק זמן. מאחר שדורות אחדים של חיות משק יכולים לגדול ולהישחט תוך שנה אחת, הרי שלמרות שמספר ראשי הבקר בארה"ב בכל רגע נתון הוא כמחצית ממספר ראשי הבקר בברזיל, מייצרת ארה"ב כמות שנתית כמעט כפולה של בשר בקר.
מתוך שלושת מיליארד ראשי הבקר בעולם מחזיקה הודו במספר הגדול ביותר: 220 מיליון בכל רגע נתון, אם כי שם רובם אינם משמשים לאכילה, מסיבות דתיות. בסין חיים כמחצית מ-905 מיליון החזירים בעולם. ואילו ניו זילנד מחזיקה בשיא העולמי ביחס שבין כבשים ובני אדם: שמונה לאחד. ארה"ב וסין מחזיקות ב-40 אחוזים מאוכלוסיית התרנגולות העולמית.
בתפריט: אנטיביוטיקה והורמונים מלאכותיים
את הביטוי חיות משק אפשר כבר להחליף בחיות תעשייה. כיום מיוצר 43 אחוז מהבשר בעולם במכלאות צפופות. המכלאות נולדו במערב, אך הן מתפשטות במהרה גם לעולם השלישי: בברזיל, בסין, בפיליפינים ואפילו בהודו מתחילות לצוץ מכלאות כאלה, בעיקר בסמוך למרכזים עירוניים. הקורבנות העיקריים הם החזירים והתרנגולות, שכמחצית מאוכלוסייתם מגודלת במכלאות.
הפיכתן של חיות המשק למוצר לכל דבר, משמעה פיתוח "שיטות ייצור" הכוללות צפיפות מכסימלית, כליאה בתאים צרים ונזק חמור לבריאותן תוך פגיעה באיכות הבשר. ארגוני זכויות אדם בכל העולם מנסים להילחם בשיטות הייצור האלה, המוגדרות על ידם כהתעללות לשמה. האיחוד האירופי, למשל, החליט להוציא בהדרגה אחדות מהן אל מחוץ לחוק, אך כוחות השוק חזקים יותר. אולם מעבר להיבט המוסרי יש לשיטות הגידול השלכה בריאותית. כדי לזרז את הזמן שבין בואן לעולם והפיכתן לקציצה, מואבסות החיות בכמויות עצומות של דגנים, בצד אנטיביוטיקה והורמונים סינטטיים. שאריות החומרים האלה נמצאות בבשר המונח, בסופו של דבר, על שולחננו.
הרס יערות הגשם
טריליוני חיות המשק הנולדות ונשחטות מדי שנה בעולם מנצלות בסך הכל כשני שלישים מהשטח המיועד לייצור מזון על פני כדור הארץ. בעלי החיים צורכים מדי שנה כ-37 אחוזים מיבול הדגנים העולמי, את רוב פולי הסויה ומיליוני טונות של זרעים, שורשים ופקעות. מאז אמצע המאה שעברה נפגמו כחמישית משטחי המרעה בעולם מרעיית יתר, במרכז אמריקה ובדרומה קשורה החקלאות גם עם הרס יערות הגשם.
גידול בעלי חיים במכלאות אחראי לזיהום מאסיבי של הקרקע, האויר והמים. בארה"ב מייצרים בעלי החיים פי 130 יותר זבל מאשר בני אדם. העובדה שהמכלאות ניצבות על פני אדמת בטון בדרך כלל, יוצרת גם בעיות ניקוז חמורות של הפרשות בעלי חיים. הרפתות, למשל, הם אחד הגורמים המשמעותיים בזיהום מקורות מים ומי תהום באזורים רבים בעולם. בהולנד, המאכלסת את הריכוז הגבוה ביותר של בעלי חיים המיועדים למאכל, גרמו עודפים של חומרי הזנה מרוכזים להפיכת שטח מרעה פורה לאדמות עשב חד גוניות. בעלי החיים המיועדים למאכל הפכו גם למקור החקלאי הגדול ביותר לפליטת גזי חממה, והם אחראים לכ-16 אחוז מהייצור הכולל של מתאן גז רעיל הגורם חנק.
סדרת הכתבות מבוססת על "דו"ח סימני חיים 2001: המהדורה הישראלית". עורכים: רון פרומקין ודב חנין. בהוצאת: "מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית". הסדרה תתפרסם בוואלה! חדשות מדי סוף שבוע.
