לילות מעשיהו

מאת לירון מרוז

קצת לפני חצות, כביש הגישה לכלא מעשיהו פקוק. אלפי אנשים, רובם המכריע במכנסיים שחורים וחולצות לבנות, עושים את דרכם לעבר "ישיבת שאגת אריה", אוהל התמיכה באריה דרעי, שהוקם בסמוך לשערי הכלא. במקום אווירה של הפנינג. בעוד כשעה יחלו באמירת הסליחות של חודש אלול, ועד אז יש זמן לפגישות רעים ושיחות חולין.

מתחם האוהלים מחולק לשניים. בחלק האחד, המואר יותר, מתקיים המפגש החברתי. מעבר לדוכני אוכל עומדים מתנדבים ומחלקים לכל דורש כיבוד קל ושתיה. על מסך ענק מוקרן כנס הפרידה מדרעי שנערך בשבוע שעבר בירושלים. מספר אנשים הספיקו כבר לזהות את הפוטנציאל המסחרי שבמקום, והקימו דוכן לממכר תשמישי קדושה. בין האנשים עוברים מתרימים, המבקשים כספים לתנועת התמיכה בדרעי, לאנשים חולים או למוסד זה או אחר של ש"ס.

בחלק השני מתקיימים השיעורים וההרצאות. על הבמה ניצבים המארגנים הקולניים של האוהל, שמעלים בזה אחר זה את המנהיגים הרוחניים, שנושאים דברי תורה המכוונים לאותן מסקנות: דרעי זכאי, האליטות האשכנזיות מקפחות את הספרדים, התקשורת אשמה בכל.

הכרוניקה של השיעורים קבועה. הרב או המקובל התורן נושא דברים כשכל מספר דקות לוקח אחד המארגנים את המיקרופון מידיו ומעורר את ההמון בשירי הלל למנהיג הכלוא.

הדוברים מנצלים עד תום את העובדה שדרעי מצוי מאחורי כותלי הכלא ואף אחד מהנוכחים לא יודע באמת מה קורה. האינפורמציה שהם מוסרים לנוכחים מתועלת לטובת העניין: "אריה נמצא בתא של שני מטר על שני מטר עם עוד אסיר", מספר הרב דוד יוסף, בנו של עובדיה וידידו הקרוב של דרעי. "בתא אין חלונות והוא לא ראוי למגורים אפילו לבהמות. שמים אותו בתנאים תת אנושיים, לא נותנים לו אוכל בהכשר מתאים. הוא לא אכל 50 שעות. האסירים תלו לו וילון והסוהרים הורידו לו את זה כי זה לא עבר ועדה. יש כאן קטנוניות, רשעות ודיכוי". הקהל שורק בוז גדול.

ככל שעובר הזמן המקום מתמלא בעוד ועוד אנשים, האווירה מתחממת והמארגנים מתקשים לשלוט בהמון, שחוסם את כביש הכניסה לכלא, למורת רוחם של אנשי שירות בתי הסוהר. יהודה דרעי, אחיו של אריה, צועק בתחינה: "אל תתנו פתחון פה לכל מי שרוצה להזיז אותנו מכאן. נא לא לעורר שום פרובוקציות, מי שעושה את זה מזיק לאריה".

השיעורים נמשכים, כששוב ושוב חוזרים על המנטרה: "נשארים במקום בכל מחיר עד שאריה יוצא". בשלב מסויים מתברר שיש משהו שבכל זאת עלול להזיז את ההמונים משערי הכלא. מישהו נוטל את המיקרופון וצועק: "אני מבקש לשמור על ההפרדה בין נשים לגברים. שום דבר לא יזיז אותנו מפה חוץ מאשר בעיה של צניעות".

כיאה לכל כנס גדול של ש"ס, גם כאן לא נפקד מקומה של ההחזרה בתשובה. יהודה דרעי קורא לאנשים לא דתיים לעלות לבמה ולקבל במתנה טלית קטן (ציצית). עוברות כמה שניות של מבוכה עד שהראשון מגיע וסולל את הדרך לבאים אחריו. אחד אחד הם עולים לבמה, נערים צעירים ומבולבלים, ועם חיוך נבוך נהנים מאבק הכוכבות שנחת עליהם לרגע.

עשרה נערים עלו לבמה וזכו בטלית הקטן, בברכה של דרעי ובחברות של קבע בישיבת "שאגת אריה". לאחר מכן הם יורדים מהבמה ומסתובבים כטווסים בין הנוכחים כשהציצית הלבנה מעל בגדיהם. "שאלו אותי אם לא אכפת לי לעלות לבמה ואמרתי שלא", מספר יוסי, לפני שהוא עוזב את המקום. "אני לא אשנה את החיים שלי עכשיו בגלל זה. מה אני יעשה עם הציצית? אני אקפל אותה ואשים אותה בארון".