קבלו את הליגה הטובה בעולם

מאת: רואי וולמן

עבור אוהד הכדורגל הישראלי, מעקב אדוק אחר הליגה הספרדית והתמורות שחלות בה מדי שנה, הוא בפירוש הצהרה כנה על משיכתו למערכת יחסים סאדו-מאזוכיסטית.
ומהיכן אמירה זו?

כצעד ראשון יש לקבוע שהליגה הספרדית היא הטובה והמעניינת בעולם. זוהי בהחלט הנחה מבוססת למדי. אין עוד מסגרת כדורגל שמשלבת בצורה כה מוצלחת בין שני המרכיבים החיוניים להצלחת הכדורגל בעולם המודרני - כסף גדול ותחרות איכותית. מבחינה מסויימת הכדורגל שמתפתח בספרד הוא גרסה מוצלחת, מווסתת ונורמלית יותר, בהשוואה לזו שניסו לבסס באיטליה. המודל האיטלקי –קו ניהול הקובע כי הערך הכספי של קבוצת שחקנים מחייב זיקה ישירה לאיכותם המקצועית - קורס בשנים האחרונות ומביא לתוצאה שניכרת גם בזירה המקומית וגם באירופאית.

קשה היום לדלות מתהום הנשייה קבוצה איטלקית שהיוותה יריב ראוי בשנים האחרונות בליגת האלופות או השאירה רושם עז על צופי הכדורגל באחד המפעלים הזוטרים יותר של אופ"א. באיטליה עצמה, המפלצת הפוליטית שמכונה סריה A יצרה ראש חץ של שתי קבוצות בלבד, לאציו ויובנטוס, ועם מותן הקליני של שתי הקבוצות ממילאנו, היא אחראית לכינונה של תחרות ספורטיבית מדכאת למדי.

שלא נטעה: גם בספרד לכסף יש משקל רב. תקציבים כמו אלה של ריאל וברצלונה עומדים בשורה אחת עם המקבילות שלהן בארץ המגף, ולשתי הליגות הללו יש תפקיד ראשי בהצגות הקיץ שמעלה תיאטרון שוק ההעברות באירופה. אבל כאן יש לעצור.

ניתן להרחיב את היריעה על סיפור המעבר של פיגו מברצלונה לריאל, ולהשתמש בכל הקלישאות החבוטות ובמילים מתוך השדה הסמנטי של אסונות טבע. אפשר גם לדבר נרחבות על הבעיות הפיננסיות של ריאל, אותן חשף נשיא המועדון פרז, או לתאר באופן ציורי את קפלי הזנב המשתרך של ואן-חאל שחזר הביתה, אבל חבל על הטרחה. במקרה הזה סיפור המסגרת חשוב וטוב יותר מפרקיו הפיקנטיים.

העונה החולפת הציבה תמרור ברור מאוד להמשך הדרך של הכדורגל באירופה. רוב הסימנים מצביעים על כך שהעשור הראשון של המאה ה-21 יישלט על ידי קבוצות ספרדיות. כששלוש מתוך ארבע הפינאליסטיות בליגת האלופות מקורן מספרד, זו אינה טעות סטטיסטית. זהו תוצר סופי של עליונות הקבוצות מן החממה האיברית.

אך הטוב מכל אינו נעוץ בהישגי הכיבושים שמחוץ למולדת, כי אם בהתרחשות הפנימית, במאבק הספורטיבי המשובח שמתנהל בין לא פחות מחמישה מוקדי כוח שונים. קשה להתחמק ולהימנע מצחוק פרוע למראה הניסיונות הפתטיים של קבוצות הכסף הגדול, ריאל וברצלונה, להנהיג סוג של מונופול בארצן, ויש לתהות: באיזו ליגה נוספת קבוצה עם תקציב של לה קורוניה היתה זוכה ביושר באליפות, כפי שקרה בעונה החולפת? באיזו ליגה אחרת מתקיים פייט רב-משתתפים מדי עונה כמו בליגה הספרדית?

התשובה לכל הנ"ל: אין באירופה מערכת כדורגל נוספת מן הזן הזה. בספרד אנו עדים לאב טיפוס משובח בעל רפליקות רק בגלקסיה אחרת, בדרום אמריקה, אצל קרובי המשפחה לבית הלטינו.

ובכל זאת, למי שצמא לאיזשהו פרט מידע חדש ונקודתי לגבי הליגה הספרדית הבכירה, נזכיר שאתלטיקו מדריד (תתנחם, נימני), פעם מתמודדת לגיטימית על התואר, איבדה את כל מניותיה, ירדה ליגה וצפויה למאבק קשה בדרך חזרה, אם בכלל. במחזור הפתיחה היא הובסה 4:1.

מבלי לפחד לערב בין הפנטסטי והארצי, כלומר בין הכדורגל הספרדי והישראלי, יהיה זה נכון לומר שליגת העל של העונה הנוכחית הולבשה באופן פרופורציונלי על פי מידות גופו של המודל הספרדי. שתי קבוצות בעלות תקציבי אימה (בית"ר ומכבי חיפה), שלוש קבוצות עם פתח צר יותר בארנק (מכבי והפועל תל אביב, הפועל חיפה) ומאבק פתוח לגמרי.

אם כן, מדוע סאדו- מאזוכיסטי?

כיוון שאותו אוהד שיחוש עונג צרוף כשיישב בסלון ביתו בערב ה-22 באוקטובר, לצפות בקרב הטיטאנים בין ברצלונה וריאל, יודע היטב שכשהוא רוצה לחוש קיפוח, קצת רגשי נחיתות וקורטוב של כאב מצמרר, אין כמו פגז עוקף חומה של היירו מ-25 מ' לרשת של רפי כהן.

דוידוביץ', 7 באוקטובר מתאים לך?

ריאל מדריד - ולנסיה
לה קורוניה - בילבאו
ברצלונה - מלאגה
אוסאסונה - סלטה ויגו
סראגוסה - אספניול
ויאריאל - ויאקאנו
נומאנסיה - אוביידו
לאס פאלמאס - אלאבס
מיורקה - ויאדוליד
סוסיאדאד - סנטאנדר