דמוקרטיטורה

האם הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת איום, ואם כן, מהו? פוליטיקאים, אנשי ציבור, עיתונאים ואנשי אקדמיה, ניסו בראשית השבוע לענות על השאלה הזו בכנס לציון יום הולדתו ה-80 של יצחק רבין. הכנס, תחת הכותרת "דמוקרטיה בסכנה?" אורגן על ידי מרכז יצחק רבין לחקר ישראל והתקיים באוניברסיטת תל אביב. הניסיון לייצג את כל קצוות הקשת הפוליטית נכשל, לאחר ששני נציגי הימין, שאישרו את השתתפותם בדיונים, תא"ל (מיל) אפי איתם וח"כ יובל שטייניץ, ביטלו את בואם. בשורה התחתונה הסכימו כל הדוברים היהודים, כי הדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשבר עמוק, העלול לאיים על קיומה. דובר ערבי קבע כי הדמוקרטיה בישראל היא, לכל היותר, דמוקרטיה ליהודים בלבד.

שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות ב-26 השנים האחרונות, הצהיר כי האיום הממשי ביותר לדמוקרטיה בישראל יבוא דווקא מהכיוון החברתי. "אחרי שתיפטר הבעיה הבטחונית יהיה פה מרד של השכבות החלשות" הודיע בוחבוט.

בוחבוט המחיש את דבריו בנתונים שסיפק לגבי עירו, מעלות. "הפריפריה היא היעד העיקרי לקליטת עליה", הוא אומר. "מעלות קלטה בעשור האחרון כ-8,000 עולים חדשים ממדינות חבר העמים מול 8,000 תושבים ותיקים – גם הם מעליות שנות ה-50 מצפון אפריקה. בין העולים היו 2,500 קשישים ו-700 משפחות חד הוריות". באופן הזה מתגברת המדינה למעשה את האוכלוסיות החלשות באוכלוסיות חלשות עוד יותר, אבל אינה מספקת את האמצעים להתמודד עם המצב שהיא יוצרת בשטח.

ש"ס, לדבריו, נושאת את הדגל החברתי, אבל אינה מפלגה חברתית אמיתית. "בניזרי, כשר העבודה והרווחה מנפנף בידו האחת דגל החברתי, ובידו השניה פוגע במסכנים. ש"ס עושה בדיוק מה שעשתה מפא"י ההסטורית עם ההסתדרות. היא פועלת באמצעות פוליטרוקים החיים מכספי ציבור". בוחבוט האשים את התקשורת שהיא מועלת בתפקידה, כיוון שהיא מדגישה בעיקר את הפן הבטחוני, על חשבון החברתי.

עוזי ברעם, לשעבר ח"כ ושר מטעם מפלגת העבודה, רואה בהלכי רוח לא דמוקרטיים בציבור ובפוליטיקה את האיום העיקרי. "חלק לא קטן מהעם מגיע ממסורות לא דמוקרטיות. גם מפלגות פוליטיות מתנהלות בדרך לא דמוקרטית. עמדותיהן ונציגי הציבור שלהם נקבעים על ידי רב או מועצת גדולי התורה".

ברעם דיבר על החילחול של עמדות שנחשבו פעם לא לגיטימיות, אל מרכז השיח הישראלי. "כהנא התחיל בזה והדברים מפעפעים לחלקים אחרים, לגיטימיים יותר, בציבור. היום לגיטימי לדבר על חזרה לגבולות 1967, אבל במידה דומה לגיטימי גם לדבר על טרנספר. בני אלון מהאיחוד הלאומי אומר את זה היום. עוזי לנדאו, איש הליכוד, יגיד את זה מחרתיים".

לאחר הפרספקטיבה החברתית והפוליטית, התמקדו שני הדוברים האחרים ביחסים עם המיעוט הערבי בישראל. פרופסור אהוד שפרינצק, הסטוריון ומומחה לטרור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שרטט את שני צידי המתרס של הבעיה. לדבריו, בעשור האחרון פועלים בקרב ערביי ישראל כוחות שמטרתם ליצור דה לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל. "מצד אחד נציגים חילוניים כעזמי בשארה, המציגים את ישראל כמדינת אדונים השולטים במיעוט אזרחיה. מהצד השני התנועה האיסלאמית, הטוענת, כי מדובר במדינה שאין לה שייכות לאזור ומשום כך אין לה קיום. שתי המגמות הללו יוצרות דמוניזציה של כוונות המדינה כלפי אזרחיה הלא יהודים" – מסכם שפרינצק.

שפרינצק הכניס את הדברים לקונטקסט היסטורי, כשאמר כי "הכל היה פשוט יותר אם הערבים היו המיעוט הרע, ואילו היהודים הטובים והנדיבים", הוא אומר, "אלא שידנו מגועלות בעוול היסטורי, ובדם. הטיעונים שלנו מוחלשים בצורה דרמטית עם השגיאות שנעשו ערב ייסוד המדינה, עם הטבח בכפר קאסם, החרמת הקרקעות בשנות ה-50 והזנחת החינוך התשתיות והפיתוח במגזר הערבי. כל אלו מוכיחים אפליה ממוסדת נגד ערביי ישראל".

"מנקודת ראותם של הפלסטינים מצב הדמוקרטיה בישראל אינו מובן מאליו. במקרה הטוב אנחנו מדברים על דמוקרטיה ליהודים בלבד. בשטחים ישראל מנהלת משטר הכיבוש הנוקט אמצעים של משטר אפרטהייד", כך הכריז הדובר האחרון, עו"ד מוחמד דחלה מארגון עדאלה. גם דחלה מתאר את המשבר הנוכחי כתוצר של חשיבה היסטורית מוטעית. "בזכות מצב החירום, הקיים בישראל מאז הקמתה, מתאפשרת פגיעה בזכויות אדם, בעקרונות הדמוקרטיה ובהעדפתם של חוקים לא דמוקרטיים בעליל הנקראים 'תקנות לשעת חירום', כמו מעצרים מינהליים.

המצב הוחמר, לטענת דחלה, מאז מהומות אוקטובר: "גם בשעת משבר, בהנחה שהוא אמנם קיים, יש אמצעים שאסור לדמוקרטיה לנקוט. מאז אוקטובר 2000 נוקטת מדינת ישראל באמצעים מגוונים הנעים בין אטימות לב לפשעי מלחמה ממש, באיצטלה של דמוקרטיה מתגוננת. מאז תחילת האינתיפאדה אנחנו עדים לשימוש באמצעים שלא ידענו קודם, העוברים הכשרה במכבסת המילים הישראלית, ששיאה הוא 'הסיכול הממוקד', שאינו אלא הוצאה להורג ללא משפט. זהו מסלול עוקף דמוקרטיה ואפילו התאבדות מוסרית, החוסך גם הרבה דילמות בנוגע לעינויים".