בילי אליוט לעניים

מאת: גיא סבר

ג'ימי גרימבל הוא ילד בריטי ממנצ'סטר, וכמו כל הילדים הבריטיים ממנצ'סטר (מסתבר), גם ג'ימי חולם להיות כוכב כדורגל. אבל מה, הגיבור שלנו הוא ברווזון מכוער הסובל מחרדת ביצוע, קצת בעייתי בשביל מישהו שרוצה להיות כוכב.

על הנייר, הכל היה אמור לעבוד בשביל ג'ימי גרימבל, סיפור קלאסי, קאסט מרשים של שחקנים והתפאורה האפרורית של מנצ'סטר, רק שהסיפור לא מחדש שום דבר, ריי וינסטון וג'ינה מק'י נותנים הופעה פושרת במקרה הטוב, אגב מה קרה לרוברט קרלייל מאז טריינספוטינג? (ללכת עד הסוף והאפר של אנג'לה הם איך נגיד – לכוון קצת נמוך).

באמת שג'ימי גרימבל הוא ילד חביב, ילד סמפטי שכל חנון באשר הוא לא יכול שלא להזדהות אתו. הסיפור של גרימבל הוא סיפור קלאסי של ילד מהצד הלא נכון של הרחוב, שאוהד את קבוצת הכדורגל הלא נכונה ובולע את הלשון בכל פעם שהוא צריך לדבר, אבל מה, החיים מחייכים אליו וכמו בילי אליוט, אחיו המוכשר יותר שיצא באותה שנה, גרימבל מתעלה על עצמו בסופו של דבר, מה שאי אפשר להגיד על מפיצי גרסת הדי.וי.די של הסרט בארץ.

אריזת הסרט ענייה משהו, ונראית כאליו לא הוקדשה לה מחשבה, התוספות דלילות ולא תורמות דבר וחצי דבר לחווית הצפייה, מה גם שהגרסה העברית של הדי.וי.די חסרה את ערוץ קריינות הבמאי המסורתי ומעניקה לצופה המקומי את הזכות לצפות בסרטון אודות הצילומים מאחורי הקלעים ועוד סרטון סתמי על אימוני הכדורגל שעברו השחקנים. חבל על הקהל הישראלי שלא מקבל ערך מוסף מהתוספות הדלילות, במיוחד בפורמט שיכול היה להעשיר את הסרט במספר בחינות (בעיה ממנה סובלים גם סרטים אחרים שיצאו לאחרונה).

בסך הכל זהו סרט חביב לאחרי הצהרים של יום שבת ולא יותר מזה. רעיון יפה אבל מאוד מפוספס, שלא כמו בילי אליוט, האח המוכשר והטוב, ג'ימי גרימבל הוא הכבשה השחורה של המשפחה, כובשת אולי אבל רק גול עצמי.