פינוקיו של המאה ה- 21

מאת: איתי נאור

A.I הוא סרט שנוי במחלוקת, רבים אינם יכולים לסבול אותו, חושבים שהוא גרוע. ואולם A.I הוא גם סרט חובה. על חובבי הקולנוע חובה לצפות במה שתכנן סטנלי קובריק לצלם במשך 20 שנה. חובה עלינו לחזות כיתד שב סטיבן שפילברג הבמאי בחזרה לעתיד, העתיד שהזניק את הקריירה שלו לכיוון מסוים מאוד. מעניין ורצוי לראות כיצד מאומץ הרעיון של קובריק המנוח בידי חברו הטוב, לעמוד על ההבדלים בין שתי גישות העבודה, לנסות ולנחש באילו מן המקומות שינה שפילברג התסריטאי את הנדוניה שקיבל, סחב את הסיפור לכיוון שלו.

בעיקרון חיכה קובריק לזמן מתאים מבחינה טכנולוגית בכדי לצלם את הסרט. הוא תכלס רצה שהילד יהיה יציר מחשב גמור, בא שפילברג ולקח את היילי ג'ואל אוסמנט. אל הדי.וי.די של A.I מצורף דיסק שלם שמלא בחומרי בונוס המתמקדים בתהליכי היצירה השונים של הסרט. בין תמונות מהסטורי בורד, פרקים על עיצוב התלבושות, התאורה, האפקטים, הצילום, המניאטורות, האנימציה, הסאונד והפס-קול, מצטייר הסיפור מאחורי הסרט הזה, שהוא גם הסיפור של הסרט הזה.

קובריק, עוד בחייו, החליט כי הוא רוצה ששפילברג יביים את הסרט. האחרון חשב על זה ברצינות, אבל לבסוף ירד מהעניין. אם קובריק לא היה מת, סביר להניח ששפילברג היה מפיק לו את היצירה שאותה תכנן כל כך הרבה זמן. על כל פנים, שפילברג היה האדם הקרוב ביותר, כנראה, לרעיון, קובריק הרבה להיוועץ בו. בין הראיונות והחומרים בדיסק הבונוסים, אפשר לשמוע את הסיפור על העברת הפקסים הסודית בין השניים (מכונת פקס בתוך הארון, אל תשאלו) או לראות סקצ'ים מקוריים שעליהם עבד הבמאי המנוח בכבודו. ממש חבל שאין רצועת דיבוב של הבמאי, זה למעשה הדבר היחיד שחסר כאן, אבל אי אפשר לבקש הכל. שפילברג מפרגן כמה מילים ונותן ראיון, שיחד עם חומרי הבונוסים האחרים מספק את המידע ואת הזוויות שבלעדיהם נשאר A.I רק עם הסיפור הלא מספק שמקדימה. הרי החוויה האמיתית של A.I שזורה בסיפור הרקע שלו, ואת זה בא הדי.וי.די לעשות.