מאת לירון מרוז
רגע לפני שהאור האדום נדלק על מצלמת ערוץ שתיים הנמצאת בתוך אוהל המחאה של ש"ס, סמוך לבית הכלא מעשיהו מתחילה הספירה לאחור. "עשר, תשע, שמונה..." כשמגיעה הספירה לאפס ניתן האות.
עשרות אנשים מתגודדים סביב לזמר הבית, בני אלבז לשיר המאסר של דרעי. כתב הערוץ, שלכבודו 'חוממה האווירה' מקבל גם הוא את האות וניצב לפני ההמון העולז, מדווח על מצב הרוח באוהל. רגע אחרי סיום השידור שוב נרגעות הרוחות והשקט חוזר למקום.
יממה לאחר שמנהיגם החל לרצות את עונשו, הקימו אנשי ש"ס במקום התיישבות למופת. בית כנסת כבר יש, אוהל מגורים ענק ואפילו ישיבה מתוכננת. למי שיבקש למצוא את המקום יאמרו לו "תפנה בכיכר דרעי", ושם תמצא את ישיבת 'שאגת אריה' - התיישבות כבר אמרנו.
הקמב"ץ של העדה החרדית, יהודה משי זהב, מסביר: "כל זמן שהוא (דרעי) פה אנחנו פה. בראש הישיבה יעמוד הרב אורי זוהר. גם מטה המאבק, ששמו הפך אתמול רשמית 'למטה השחרור' יעבור לכאן". אך לא איש כמו משי זהב, שהעתיק את פעילותו לש"ס, יסתפק בכמה אוהלים וכיכר. ""אנחנו מתכננים להביא לכאן קראוונים ולבנות כאן ישיבה, שתישאר גם אחרי שדרעי ישתחרר". אנשי ש"ס, עושה רושם לא ייתנו לנושא פעוט כמו אישורי בניה להפריע לתוכניות הבניה המופתחות באזור. שדרן בערוץ 2000 החרדי הפירטי, יוסי סיגל, מסביר, "אם לא יאשרו לנו להתנחל על השטח, אולי דוד אפל יקנה אותו".
הזעם התחלף בנימה מפוייסת; התקשורת כבר לא האוייב העיקרי
קשה לדעת האם ההתארגנות היומרנית הזו תחזיק מעמד. התרשמות ראשונית מעלה כי האנשים נחושים וחדורי אמונה. לזכותם יאמר שהם בהחלט דואגים למנהיג שלהם. מנסים לדלות מידע, מורכב משמועות. מה מצבו, מתי הוא יוצא לחופשה. אחרים נוטלים משקפת
ומביטים לעבר האגף התורני, של הכלא. אולי, יבצבץ הזקן המיועד, או הכובע המוכר. "אם הוא שם אז למה אני לא רואה אותו?" מתעצבן אחד.
הכעס, הזעם והנקם של אתמול התחלפו היום בנימה מפויסת. דרעי עדיין זכאי, הקיפוח עדיין קיים אבל האבנים שהושלכו אתמול לעבר אנשי התקשורת נעלמו כמו גם הקללות. פעילי ש"ס הפנימו, כך נדמה את הצורך לטפח את התקשורת, לפחות בשנתיים הקרובות. ראשי הפעילות הבינו שללא סיקור צמוד יהיה קשה לשמר את המתח אצל הפעילים. "דרעי הוא מבחינת שבוי מלחמה ויש מצוות פדיון שבויים", אומר אחד הפעילים, "יש פסק דין ברור של הרבנים לשחרר ולחזק אותו, להגדיל תורה, להאדיר ולהחזיר עטרה ליושנה".