העובדה שהפתיעה במיוחד את המערכת הפוליטית והתקשורתית האמריקנית בעקבות ניצחונו הגורף של מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני בפריימריז שנערכו במדינת
ניו המפשייר (זכה בכ-40 אחוזים מקולות המצביעים), היתה שהפעם לא סיפק סיבוב בחירות זה אפילו קורטוב של מתח ודרמה מפתיעה. זאת, בניגוד מוחלט למסורת הפוליטית של ניו המפשייר, ששוב העניקה הזדמנות למועמדים שהובסו באיווה לזנק לצמרת, וכך, באבחה אחת, לשנות את אופיו של המירוץ, לפחות בטווח הקצר.
הפעם פני הדברים היו שונים. העובדה שרומני הוא דמות מוכרת ואהודה בניו המפשייר סייעה לו לכבוש את הבכורה במדינה זו. יתרה מזאת, היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של המפלגה הרפובליקנית, שבה אחד ממועמדיה (שאינו נשיא מכהן) הצליח לזכות בניצחון הן באיווה והן בניו המפשייר.
על רקע העובדה שמדובר במדינות בעלות מירקם חברתי ואידיאולוגי שונה, התקדים שיצר רומני מעיד שהוא נהנה מתשתית רחבה ומגוונת של תמיכה פנימית, החורגת מגבולותיו של מגזר צר ומוגדר כלשהו (כמו במקרה של רון פול). ואולם, עם כל חשיבותו של הניצחון בניו המפשייר, וחרף העובדה שהוא הציב את רומני בעמדת זינוק לקראת הבחירות בדרום קרוליינה השמרנית ב-21 בחודש, אין להתעלם מהמחסומים שעדיין ניצבים במסלול התקדמותו.
ראשית, יש לזכור שבשני סיבובי הבחירות הראשונים נהנה רומני מהעובדה שהאופוזיציה הבדלנית, השמרנית והאולטרה-שמרנית למועמדותו היתה מפוצלת ומפולגת. כעת, לאחר שחברת בית הנבחרים ממינסוטה מישל בקמן כבר פרשה, צפוי תהליך ההתכנסות לצבור תאוצה נוספת עם פרישתם הצפויה של מועמדים נוספים אשר משאביהם הכספיים הידלדלו בעקבות אי הצלחתם המתמשכת. לפיכך עתיד רומני להיתקל בהמשך מסעו במספר קטן יותר של יריבים, אבל כאלה שיעשו כל מאמץ כדי למרר את חייו.
הבולט בעוינות שהוא מקרין כלפי רומני הוא ניוט גינגריץ', שכבר החל בקרב חסר פשרות נגד רומני בנוסח "תמות נפשי עם פלשתים". גינגריץ', שנפל קורבן למתקפה תקשורתית בוטה מצידו של מחנה רומני, מתקפה שהפכה אותו לברווז צולע, יצא למסע נקמה. במוקד המסע מוצגת דמותו של רומני כאיש תאגידים אכזרי ונטול חמלה, שכדי להגדיל את רווחיו לא היסס לפטר אלפי עובדים קשי יום בתקופה של מצוקה כלכלית חריפה. נכון שאסטרטגיה תוקפנית זו לא הניבה פרי עבור גינגריץ' בזירת ניו המפשייר והוא נדחק למקום הרביעי, בעודו מפגר בכ-30 אחוזים אחרי המנצח, אולם אין לשלול את האפשרות שהמתקפה תטביע חותם על המשך המירוץ וכך תפגע בסיכוייו של רומני לנצח בקרב החשוב על הבית הלבן.
בייחוד אמורים הדברים לגבי הקרב הממשמש ובא על קולותיה של דרום קרוליינה. העובדה שהבסיס הרפובליקני במדינה זו שמרני יותר בהשוואה לניו המפשייר, ולפיכך גם חשדן יותר כלפי רומני הפרגמטי, מעניקה לגינגריץ' חלון של הזדמנות לכרסם בתשתית התמיכה של אויבו המר. זאת, אף שסיכוייו לעשות לביתו ולשקם את מעמדו, גם אם אסטרטגיה זו של מלחמה כוללת תיושם במלואה, קלושים (על רקע היעדרה של תשתית ארגונית ראויה).
אם אמנם כך יהיו פני הדברים, אזי יתלוו לניצחונותיו הצפויים של רומני בדרום קרוליינה ובפלורידה סימני שאלה מעיקים, שכן הפגיעה האפשרית בדימויו, הן על רקע מתינותו בסוגיות ערכיות והן לנוכח סגנון התנהלותו הדורסני לכאורה במישור העסקי, עלולה לחלחל לציבורים רחבים (כולל למחנה המצביעים העצמאיים ולציבור המאוכזבים מאובאמה). כך עלול ניוט גינגריץ' הרפובליקני למהדרין להיכנס לספרי ההיסטוריה האמריקנית, שהוא כה בקי בה ובתהפוכותיה, כמי שהכשיר את הקרקע עבור הדמוקרט ברק אובאמה להיבחר לתקופת כהונה שנייה בבית הלבן.