צה"ל אינו רכוש פרטי של איש

שמחתי לשמוע את הרמטכ"ל מבהיר לפני ימים ספורים כי צה"ל לא יירה ביהודים ביהודה ושומרון, זו היתה הצהרה שפויה ראשונה מתוך מבול הצעות פוליטיות והזויות בדבר הצורך של צבא העם לטפל במתנחלים, תושבי המאחזים ובנוער הגבעות. הביטוים החריפים ביותר של פואד - "לירות בהם" - בן אליעזר וגם ההמלצה המטופשת להגדיר את נוער הגבעות כפעילי טרור או ההצעה לשפוט מתנחלים בבתי דין צבאיים, הביאו לשיא את רמיסת חופש הביטוי של אנשי הגבעות ותומכיהם.

באיבחת חרב הוכללו מאות בני נוער ואלפי משפחות כאויבי העם והמדינה וכבלתי לגיטימיים. הנה מעט נתונים על המאחזים: ביהודה ושומרון מצויים כ-200 מאחזים, בהם מתגוררים אלפי משפחות. כ-15 אלף ילדים גדלים בגבעות השונות הפרוסות בשטח וגילם נע, לרוב, בין שלוש ל-13. בניגוד להכפשות, אחוזי הגיוס לצה"ל במאחזים ממש לא בירידה ובסופו של דבר הילדים האלה הם הדור הקרבי של צה"ל בעוד כעשור.

במדינה בה אחוזי ההשתמטות בתל אביב ובבני ברק רק עולים, עתידנו טמון בסופו של דבר גם בנוער ובילדים הגדלים בגבעות יהודה ושומרון. רמיסת הזכויות וההתנכלות השלטונית לתושבי המאחזים הגיעה בשבועות האחרונים לשיא שטרם היה כמותו, המילים הפכו למעשים ומאות אנשים נעצרו והובלו באזיקים לבתי המשפט והמעצר. עבירות כמו ריגול ופגיעה בצה"ל קיבלו פרשנות חדשה - ויאללה, למעצר.

והשופטים, מה נלין עליהם? הרי בממשלה כבר רוצה ברק להפעיל חוקי חירום ובעיתון דן מרגלית מסית בעורמה כנגד ציבור שלם. אם כן, איך נתפלא על שוטרים שפורצים באישון לילה עם אקדחי טיזר לבתי משפחות ועוצרים אדם רק כדי להטריד אותו?

לצערי, אלפי הילדים בגבעות רואים ושומעים את המציאות הזאת ולא מבינים איפה אנחנו חיים ומי בעד ומי נגד. הם רואים את ההורים שלהם מובלים באזיקים ולא מבינים איך מדינה שמספרים להם שהם חלק ממנה, פשוט נלחמת בהם. ולי כבר קשה להסביר. לך תסביר לילד בכיתה א? שהשוטר מתנהג באלימות בגלל שדן מרגלית שוב הסית בעיתון. לך תסביר לילדה קטנה שאווירה ציבורית יכולה להתיר דמם של אנשים גם אם לא עשו דבר.

עכשיו, אחרי כל ההסתה, איש לא טורח לספר שחקירת המשטרה מעלה שלא נוער הגבעות פרץ לחטמ"ר אפרים, פתאום מתברר שזה בכלל תלמידי ישיבה מירושלים אבל את זה אף אחד כבר לא מספר. הרסן השלטוני הותר, הדיכוי החל ואם אף אחד לא יעצור אותו - אז הוא יפגע בצה?ל, בעם ובמדינת ישראל.

לפני שש שנים התבצרו כאלף נערים ואלף נערות בשני בתי הכנסת בנווה דקלים. הם זעקו לשמיים שלא יוותרו על גוש קטיף, בחוץ - כפי שתועד בסרטו המדהים של רינו צרור, "תפילת נערות" - היו עסוקים מנהיגי הנוער הזה בתיאום הצגת הפינוי בעורמה. כן, אז עוד היו שהאמינו להם. היום אותם אנשים מובילים את קטר התרת הדם ורמיסת אלפי האנשים בגבעות ובמאחזים, והנוער כבר לא מאמין להם.

עתיד העם ועתיד צה"ל תלויים ושזורים גם בציבור היושב בגבעות יהודה ושומרון, כדאי לזכור זאת כאשר מחליטים להפר ולרמוס את זכויותיו ואת חירותו האישית והלאומית.