על ההבדל בין נעם שליט ליאיר לפיד

גילוי נאות: לפיד אינו אוהב אותי, אני דווקא כן אוהב אותו. לפיד טען שביקשתי להופיע בתכניתו, אך לא ביקשתי דבר כזה מעולם, אצלו או אצל כל אדם אחר, בסך הכל רציתי לשבח אותו על ספרו המצוין "שקיעה במוסקבה", אך הוא לא ענה.

יאיר לפיד הולך לפוליטיקה מפני שיש פוליטיקה. באותה העת היפוכו, נועם שליט, מצטרף למפלגה קיימת שהקימה מדינה, שהביאה מעפילים שקלטה עולים, שהייתה בחניתה, ששלי יחימוביץ' מביאה אותה בחזרה לשורשיה הסוציאל-דמוקרטיים.

לפיד יקים, נעם לא יקים. הוא הולך אל מקום שלא תמיד היה בסדר, אך בלעדיו, ישראל תישאר זו שהימין והדתיים מנסים להחליפה במין סומליה פינת אוקראינה. לשלי יחימוביץ' יש עתיד שהיה לו עבר, ואילו לפיד הולך אל עבר הווה ללא עבר. המהפיכה הדרושה לנו היום לא יכולה להיוולד מנחמדות, ולפיד הוא מה שבאמריקה קוראים MAN OF ALL SEASONS, זה לא רע, זה טוב לדנמרק, אך זה לא מספיק טוב לנו.

יאיר לא כועס, לא דעתן קיצוני ודרמתי כמו אביו, טומי, לא היה מופיע בפני חרדים ומדבר על "אלוקים". לעומתו, שלי נמצאת בקן צרעות הדורש שיקום, אך היא תתגבר. העתיד שייך לערכים שהיא מנסה לחדשם כקדם. לפיד הוא מפלגה שמחפשת מדוע היא מפלגה. הוא אינטליגנטי, אבל לא מצאתי בכל השנים דבר אחד בו שהרגיז מישהו. אין לו נפילות, הוא תמיד בסדר, ושלי דורשת במפגיע מפלגה שהייתה לה אידיאולוגיה רדיקלית ויחד עם זאת מתונה, והיא ממש לא רוצה שכולם יאהבו אותה, מספיק לה שיעריכו אותה.

שלי חכמה על צוק איתן של העושה דרכה נאמנה במו עצמה, מבלי לבגוד במי שבאה ממנו. שלי מייצגת המשכיות וקרב על שינוי ה-"יש" של היום, ונעם שליט איתה, כמייצג את אותה ישראל שאיננה צעצוע נחמד לתיירים. שלי הייתה יכולה להיות שרון או דיין. היא יודעת מה זה עוני. היא הייתה רעבה, לעומת לפיד שהולך כל חייו בדרך סלולה.

בדיבורו של לפיד אין ולו מעידה אחת. צרידות קטנה, לכל היותר. הוא יהיה מפקד בונה צבא מצוין אבל טנקיסט בקרב הוא לא יהיה. נעם שליט, לעומתו, פועל בשקט, ובכוח עמוק, ובאמונה שהוא לבד ובסוף הרי ניצח. זה אולי הכוח שאין ללפיד, שמעולם לא הלך נגד מישהו.

לפיד יחפש בשביל מי הוא כאן, נועם כאן בשביל שבנו יוכל לחיות. לפיד מחפש מלוכה ובדרך יראה אתונות, איתן נמצא הכסף והכוח שיעזרו לו להמליך את עצמו למלך עליהן. אתונות שאחת מהן בירכה את ישראל, אבל מלוכה בלי מגנה קרתא ובלי כעס, ובלי כאב, הן אתונות אשר בקצה הדרך לא יראו ולו שאול אחד לרפואה.