אתמול התברר כי סגן אלוף משה ראב"ד, שהתפטר מניהול פרויקט לשילוב חרדים בצבא, לא יודח מהחיל - כך נקבע לאחר פגישה עם מפקד חיל האוויר. בסביבתו של ראב"ד שמחו על דחיית המלצת הרבצ"ר להדיחו, ואילו ברבנות הצבאית הדגישו כי העיקר הוא שלא ישמש רב חיל האוויר.
לטעמי, יש להצטער על התפטרותו משום שיש להגיע לפשרה שתעודד חרדים להתגייס לצבא.
המצב מזכיר לי את היום בו שהיתי במרכז הרפואי שערי צדק לצורך פגישה עם שני רופאים-מומחים שביקשו מזור לחוליי: ד"ר ג', ערבי מוסלמי, וד"ר ו', יהודי חרדי שפאותיו הסתלסלו מבעד לכיסוי הראש הירקרק שלו. לא רק ליד מיטתי נפגשו, אלא לצד כלל החולים, יהודים וערבים, חרדים וחילונים.
זו המציאות, לפחות במרכזי הרפואה בירושלים, אשר כשליש מתושביה אינם יהודים. פעמיים ביום לערך הצטרפו השניים לחבורת הרופאים שחלפה מחולה לחולה בביקור הרופאים, בסבב השגרתי היומי. מפגש זה, ליד מיטותיהם של המאושפזים, סתר ולו באורח סמלי ביותר שתיים מן הרעות החולות הנשמעות בקול רם בשיח הישראלי.
ראשית, את הטענה המרושעת כלפי מדינת ישראל על היותה "מדינת אפרטהייד", כביכול. שנית, את הטענה כי יהודים חרדים אינם משתלבים, מבחירתם, בחברה. כאילו הם רק מנצלים את הזכויות וההטבות בלא שהם ממלאים אחר חובותיהם.
מובן כי המפגש הזה, בבית החולים, אינו מהווה הוכחה ניצחת לשוויון האזרחי המלא אשר עוד יושג, אם ירצה השם, אינשאללה. אבל זהו אכן מפגש יום-יומי המתקיים בישראל.
גם בעולם אחר, הצבאי, ניכר הרצון של החרדים להשתלבות, אמנם בזעיר אנפין, אך הוא ניכר. אט אט מתגייסים צעירים חרדים לצה"ל ומוקמות למענם יחידות מיוחדות. בראשית ימי צה"ל הוצבו החיילים שומרי המצוות בפלוגות דתיות מיוחדות, ובן-גוריון, שר הביטחון הראשון, קבע כי כל מטבחי צה"ל יהיו כשרים לשומרי מצוות ולמי שאינם שומרי מצוות.
על כן אפשר אך להצטער מאוד על המחלוקת הקשה שנפלה בין הרב הצבאי הראשי, תא"ל פרץ, לבין הרב הראשי של חיל האוויר, סא"ל ראב"ד, הממונה על פרויקט "שחר" המשלב חיילים חרדים בצה"ל. הרי מהי הטענה המרכזית של חוגים חילוניים כלפי הציבור החרדי? הם, החרדים, משתמטים! והנה, בשנים האחרונות הוקמה יחידת הנח"ל החרדי, ועקב המחלוקת הקשה בחיל האוויר נחשף פרויקט "שחר" המיועד לחרדים מתגייסים. כלומר, בקרב מקצת הציבור החרדי הביקורת על השתמטות נפלה על אוזן כרויה, טיפין טיפין, כאמור.
האם לא ראוי כי מפקדי צה"ל יאמצו את שיטת בית הלל כדי להקל על אותם מתגייסים חרדים, גם אם מעטים, את השירות הצבאי ולא לנהוג כבית שמאי? הלוא מדובר במיעוט קטן, בקומץ, המקפיד על קלה כבחמורה, ובכל זאת מתגייס, אפילו למורת הרוח של קהילתו.
והיה כי תאומץ גישת בית הלל ותושג פשרה כלשהי במחלוקת שנפלה בחיל האוויר, תהא זו תרומה זעירה אך איכותית ומעודדת להשתלבות החרדים בצה"ל. הלוא ביטחונה של מדינת ישראל אינו תלוי ביחידת הנח"ל החרדי או בקיומו של פרויקט "שחר". במובן הזה, עשוי צה"ל למלא ייעוד חברתי נוסף, כביר, כפי שמילא הצבא בשנות קיומו הראשונות, כאשר חיילות-מורות סייעו להשתלבותם של העולים החדשים, דיירי המעברות, במדינה החדשה. אם הציבור החילוני טוען, ובצדק, לעמידה על שוויון גמור בנטל החובות שיש ליישמו על הכלל, מוטב להתחשב באוכלוסיות מיוחדות. למשל, קשה להניח כי דווקא בימי צום חודש הרמדאן יטילו על קומץ חיילים, ערבים מוסלמים, את משימות האימונים המאומצות ביותר. הלוא כן? האין ללכת לקראתם, לעודדם?