בני קצובר אינו מורה הלכה של הציבור הרחב. אבל הוא מנהיג ותיק ורהוט של ציבור המתנחלים. לכן הדברים הנוקבים שאמר בדבר העדיפות של היהדות על הדמוקרטיה דורשים התייחסות כוללת ולא נבירה אישית במניעיו ובדרכו.
בראיון שהעניק קצובר לביטאון החלק המשיחי של חסידי חב"ד אמר כך: "הייתי אומר שכיום לדמוקרטיה יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות". אם הדברים לא היו מספיק ברורים, הוא הוסיף כי "אני סבור שהדמוקרטיה הישראלית במתכונת הזאת מוצאת את עצמה בעימותים בלתי פוסקים עם הזהות היהודית. במתכונת הזאת לדמוקרטיה יש משימה אחת - להתפרק". אפשר להתייחס לראיון כזה כפי שמתייחסים לראיונות של יסודות אנרכיסטיים חסרי בסיס תמיכה ברחוב הישראלי. אבל זו תהיה טעות. בשל מעמדו של הכותב ובשל הוויכוח שמתעצם והולך בין דת למדינה יש מקום להתעמת עימו.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל בתוך מדינת ישראל חי מיעוט ערבי גדול שיש לו זכות להביע את דעתו על זהותו ועל איכות הדמוקרטיה של מדינתו. הדמוקרטיה היא החוט היחיד שמקשר בין כל האוכלוסיות ורוב הרבדים במדינה. ישראל לא דמוקרטית לא תהיה ישראל. כשם שישראל לא יהודית תהיה מדינה שונה. קצובר וחבריו מנסים ליצור מצב שבו יש להם ויכוח עם שמאל ישראלי שוקע והולך. הם לא מבינים שפרט לשמאל יש מרכז חילוני עצום ובעל השפעה בכל מגזרי החיים. קיימת גם יהדות מזרחית-מסורתית באופייה שבניה ונכדיה הם חלק מהרקמה היהודית-דמוקרטית.
יש ויכוח לגיטימי על גבולות הדמוקרטיה, מגבלותיה ועוצמתה. אבל באותה מידה יש ויכוח על מהותה של היהדות ועל הפלורליזם שלה. היהדות של בני קצובר ושל מבטאי מדינת הלכה מציעה יהדות ארכאית, קפואה ובלתי מתחדשת. החלוצים שבנו את הארץ ערכו את הסינתזה היחידה האפשרית בין יהדות לדמוקרטיה. יש הסכמה ציבורית על חשיבות השבת כיום שבתון יהודי. אבל כל רובד בציבור חוגג את יום השבת באורח שונה בתכלית. יש הסכמה כוללת על מיסוד הנישואים בחסות הרבנות. אך גם הסכמה זו נסדקת, ולא רק בשוליים.
מול בתי המדרש והישיבות עומדים מוסדות ההשכלה. האמנות ודרכי התקשורת המודרנית לא יפסחו על דתיים וחרדים. האינטרנט, הטלוויזיה וכל הרשתות החברתיות לא ייחסמו לטווח ארוך. זרמי החוזרים בשאלה אינם בטלים לעומת החוזרים בתשובה, ולכן גם באשר לאופי היהדות מתעוררות שאלות בציבור הדתי. מדינת הלכה שמתנערת מהדמוקרטיה תהיה מדינת מיעוט. לא תהיה בה בשורה רעיונית מלבד ההשתלבות בזרם הדתיזציה. למזלנו, רוב הציבור עדיין איתן באמונה בדמוקרטיה בישראל. אך לנוכח דבריו של קצובר - אסור לקחת אותה כמובנת מאליה.