עדיף לנעם שליט להישאר מחוץ לפוליטיקה

משפחת שליט הייתה האתרוג הלאומי במשך יותר משש שנים. אין להלין על כך, כמובן. איש מאיתנו לא היה מתחלף עם נעם, אביבה, צבי, הדס ויואל, כולנו היינו מעדיפים שלא לקבל את האהבה שהורעפה עליהם במחירו של בן שבוי בכלא החמאס. כאבנו את הכאב וחשנו את הדקירה בלב באופן כמעט פיזי בכל יום שעבר, גמענו בשקיקה כל מילה שנכתבה על העסקה הנרקמת וכל נאום שהגיע מהמאהל בירושלים והסכמנו עם התוכחה כלפי הממשלות שלא עשו דיין. מדינה שלמה עשתה זאת בעיקר משום שהרגישה שגלעד הוא הבן שלה. נעם שליט מעולם לא ניסה לשנות את המציאות הזו, תמיד קידם בברכה את הסיקור התקשורתי המקיף והאהדה הנרחבת, בצדק רב, אגב, שכן מי מאיתנו לא היה נוהג כמוהו?

ב-18 באוקטובר הסתיים הפרק הזה, שהיה אחד המלודרמטיים והמתוקשרים ביותר שידעה מדינת ישראל ב-63. כשגלעד שב הביתה הרגשנו שמשהו עומד להשתנות. בעוד כמה ימים לא נראה יותר סטיקרים, תמונות פרופיל בפייסבוק ואוהלי מחאה. אפילו התקשורת המציצנית, החודרנית והשנואה, זו שתעשה הכל בשביל פיסת סקופ וצילום פפראצי מהוה, יישרה קו ועזבה את המשפחה לנפשה. "גלעד צריך שקט", אמר נעם. ואנחנו צייתנו, כי הניצחון הושג וגם משום שהאיש צדק.

את גלעד לא זכינו כמעט לראות בשלושת החודשים האחרונים. גם לא את צבי, אביבה, הדס ויואל. נעם שליט, לעומת זאת, שב והבליח מדי פעם. הוא חשף טפח מסיפורי השבי, הוא הביע דעה על תג המחיר העתידי לשבויים צה"ליים. עד כאן הכל לגיטימי. יש אנשים מוחצנים יותר ויש פחות, אפילו אם הם סובבים את אותו חוג משפחתי.

אלא שההצהרה של נעם היום (שני) כי ירוץ לכנסת ברשימת מפלגת העבודה כבר מחייבת התייחסות פחות זהירה. אחרי הכל, כשאתה נכנס לפוליטיקה אתה מקבע את מושבך בבית זכוכית. משם, כידוע, אסור לזרוק אבנים. למרבה הצער, נעם שליט לא זרק אבן אחת. הוא גלגל סלע שמפיץ המון נתזים.

העובדה ששליט יחל את הקריירה הפוליטית שלו דווקא במפלגת העבודה, יריבתה המרה של מפלגת השלטון שהביאה לשחרור בנו, אינה רלוונטית. נכון שתהיה בעייתיות מסוימת בעימות קולני צפוי שלו עם בנימין נתניהו או עם כל אחד מהשרים שתמכו במהלך השחרור של בנו, אך הצעד הזה היה חמור באותה המידה לו היה רץ בליכוד כמספר שתיים של ראש הממשלה. זהו צעד חמור, משום שכעת נעם שליט מבהיר לנו דבר אחד: "המלחמה שלכם שירתה את האינטרסים שלי, לפחות כמו שתרמה לשחרור בני".

קשה להסביר עד כמה זה לא הוגן, ולא רק כלפי הציבור שהפך את הפרשייה הזו לחלק קבוע בסדר היום שלו, אלא גם כלפי אלפי הקרובים של קורבנות האסירים המשוחררים, שנחמתם היחידה משחרורו של גלעד הייתה שלא יצטרכו יותר להיות המשקולת הכבדה על לב הציבור שרצה במהלך הזה, וכעת ישובו בעל כורחם או שלא, לזירה התקשורתית. זה בוודאי לא הוגן כלפי גלעד עצמו, שהפך לסמל הקונצנזוס ולאיש שכל מחלוקת פוליטית שהביטה בו השפילה את עיניה. האם צריך השם שליט להיות פתאום חלק ממורשת הסיאוב וההכפשות של המשכן בירושלים, אחרי שדווקא ההליכה בשביל הקונצנזוס היא שהביאה אותו לשערי החופש המיוחל?

טוב יעשה נעם שליט אם ישבור את ההגה בפניית פרסה חדה ולא יתקרב למשכן הכנסת מתוך כוונה לדור בו קבע. סימון פוליטי לא יעשה טוב לאף אחד, והוא יהיה הנפגע הראשי. עדיף שינצור בזיכרונו ובזיכרוננו את מורשת המשפחה שלחמה למען הבן האובד ולא יעצב תודעה של אב אופורטוניסט. אחרת כבר בצעד הראשון שיעשה נעם שליט בפוליטיקה הוא ירגיש את האש רושפת בכיוונו. יש מספיק אנשים שיגידו לו מה הם חושבים על המהלך הזה, והדברים שלהם לא ינעמו לו. בעמדה הזו הוא עדיין לא היה בשבע השנים האחרונות, לא בטוח שהוא מבין לאן הוא נכנס. לטובתו ולטובתנו, עדיף שיישאר בחוץ.