קשה מאד, במעט השורות שהוקצבו לי, להתייחס לדו"ח שמגר, שממילא חסוי ברובו. אך הייתי ממליצה, לאלה המתעניינים בנושא, לקרוא את "מדינת ישראל תעשה הכול", ספרו של ד"ר רונן ברגמן, כדי ללמוד עד כמה, כל פעם מחדש, קמות ועדות שונות המנסות למצוא תשובות לבעיות - גם בעיות ישנות ולבסוף, מדינת ישראל, והעומדים בראשה, אינם יכולים לקיימן.
בין הסיבות לכך, ברוב המקרים, נמצאות גם מלחמות היוקרה הבין-אישיות של המערכות שונות - בתוך המערכת. אמ"ן נגד שב"כ נגד המוסד, המוסד נגד עצמו... וכו'; או הצהרות על עמדות "נחושות" לקראת פעילות מבצעית כזו או אחרת - שנכשלת (למשל, המבצע לשחרור וקסמן ז"ל). מנגד, צריך להתמודד עם איומים של ארגוני זכויות אדם למיניהם, שקוראים: מה חטאו אזרחים שצריכים להיענש בגלל פעולה של טרוריסטים; או הפחד מפני תגובות של מדינות העולם.
ונו, אני חושבת לעצמי.
בינתיים, ממה שפורסם מהדו"ח, אינני קוראת בשום פיסקה דרישה להעניש בחומרה את הקצינים שזונחים ומזלזלים, או שאינם מכירים בחשיבותה של שימת לב לכל פרט - ולו הקטן ביותר בכל המתרחש בגבול. אינני רואה נזיפה במערכת, שטעתה בשיקוליה, וגרמה במישרין ליצירת מצב שהקל על החיזבאללה להצליח במגמתו לחטוף חיילים. ומצד שני, יש נטייה במדינת ישראל להעצים את חשיבותם של אסירים נתעבים, ולהפכם לסמל. הרי לנסראללה היה חשוב מאד להחזיר את הרוצח הנתעב סמיר קונטר, משום שישראל עצמה הפכה אותו לסמל.
אוניברסיטה של שהידים
ומה עם החלטה לגבי החזקתם של פעילי הטרור, שנתפסו ונשפטו? עונש מוות בהחלט יכול להרתיע. פגיעה במשפחותיהם של פעילים מרצחים יכולה להרתיע. ומספיק כבר עם החשש שהם יהפכו לשהידים: כל מוסלמי הוא ממילא שהיד בעיני עצמו ועמו.
אבל הגרוע מכל: מה עם החזקתם בכלא? האם ימשיכו לקבל את תנאי מלון חמשת הכוכבים שקיבלו עד היום, ושהם ממשיכים לקבל? כמו אוניברסיטה בחינם, שמשכללת את יכולותיהם ונותנת להם אפשרות מידע ליצירת נשק נגדנו (למשל, מסמך בן 200 עמודים שהוברח מכלא ישראלי "שמור ביותר", ובו דרכים לבניית קסאמים משוכללים ונתונים עם הצלחות על שיגורם).
ואפשר להרחיב עוד הרבה בסוגיית דו"ח ועדת שמגר, אך ההרתעה, שעליה כתוב בדו"ח, משאירה אותי עם סימן שאלה גדול. מהי הרתעה מבחינת מדינת ישראל?