"אני בישראל לצערי לא מטיילת יותר. לא רוצה. לאן שאני הולכת, אני רואה אומללים, בעלי חיים עזובים ופצועים משוטטים ברחבי הארץ, ואני הרי חייבת לעזור", מספרת אתי אלטמן, יו"ר עמותת "תנו לחיות לחיות", שתקבל היום (א', ה-8 בינואר 2012) את פרס השר לאיכות הסביבה למצויינות סביבתית בקטגוריית מתנדבים בבית הנשיא, במעמד השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן והנשיא שמעון פרס.
"המשפחה שלי כבר כועסת עלי. ביום שישי למשל, השעה אחת בלילה, אני נמצאת עם בעלי בשירה בציבור. כולם שרים, ואני מסתמסת עם אישה שמצאה כלב פצוע בחולון. אין מנוחה, אבל זו אני שאשמה, זה בתוך הנשמה שלי, זה יותר מעניין מלבלות בבתי קפה. אני מרגישה שזה הייעוד שלי. אם הייתי יכולה להיות פה 24 שעות ביממה ולטפל בנושא בעלי חיים, הייתי עושה את זה".
אלטמן (64), נשואה, אם לשתי בנות וצמחונית אדוקה, ייסדה יחד עם בני שלזינגר את "תנו לחיות לחיות" בשנת 1985. פעילותה למען בעלי חיים החלה לאחר צפייה בכתבה בתוכנית "כלבוטק" על שיטות להמתת כלבים ב"צער בעלי חיים תל אביב", היא הזדעזעה ויצאה להפגין מול משרדיהם.
מאז, כבר 25 שנים, היא פועלת להגנתם ולהצלתם ממוות ומהתעללות של עשרות אלפי בעלי חיים בישראל, מפתחת פעילויות חינוכיות הנוגעות לתחום זה, ומקדמת ללא לאות חקיקה בנושאים הנוגעים לרווחתם, למשל בג"צ החתולים, מאבק נגד ייבוא פרוות, איסור על קרבות כלבים ועוד.
"בשל פעילותה רחבת ההקף בתחום זכויות בעלי החיים והיותה הדוברת הבולטת ביותר בתחום בישראל... הוועדה סברה שפעילותה של אתי נמצאת רמה אחת מעל המועמדים האחרים בקטגוריה", נכתב בדו"ח ועדת השיפוט, שהחליטה להעניק לה את פרס המתנדבים שכולל גם פרס כספי של 50 אלף שקלים. אך פרסים לחוד ומציאות לחוד. "תנו לחיות לחיות", כמו עמותות אחרות בישראל, עומדת לעתים חסרת אונים ותקציבים מול האלימות הגואה כלפי בעלי חיים.
"העמותה מקבלת תקצוב פעם בשנה", מספרת אלטמן, "זה מספיק לנו לחודש, וגם זה רק בשנים האחרונות. הגיע הזמן לשינוי במדינה הזאת, גם לזקנים, גם לניצולי שואה וגם בתחום בעלי החיים. זו בושה וחרפה. התקציב שנותן משרד החקלאות, ארבעה מיליון שקלים וחצי, לא מספיק לכלום. 'תנו לחיות לחיות' עושה עבודה שהמדינה צריכה לעשות, ובתמורה אפילו לא מקבלת שטח מהמדינה לכלבייה. אנחנו משלמים היום 28 אלף שקלים בחודש שכירות לכלבייה שלנו ברמלה, המשכנת יותר מ-200 כלבים ועוד מאות חתולים, שאנחנו הבית היחיד שלהם כרגע. העמותה תצטרך לפנות את הכלבייה בקרוב, ואני לא יודעת לאן נלך", היא מוסיפה בייאוש.
העמותה מובילה מספר פרויקטים, כאשר החשוב ביותר כרגע עבור אתי הוא סירוס ועיקור חתולי הרחוב. "החלום שלי הוא שיהיה לי כסף לעקר ולסרס חתולים וכלבים. יש כשני מיליון חתולי רחוב בישראל, והמצב לא משתפר. במקום שיעברו עיר עיר, ויסרסו את כל החתולים ברמה המקומית, מסרסים בצפון, בדרום ובמרכז, ככה לא תיפתר הבעיה והילודה לא תצטמצם", היא מסבירה.
העמותה פתחה השנה בפרויקט "מאלימות לחמלה", הפועל בטייבה ובסכנין. "אנו מתכננים לפתוח שם כלבייה קטנה, שייערכו בה פעולות הסברה וקירוב", אומרת אתי, ומוסיפה כי "בני אדם צריכים להיות בני אדם. מה שנעשה היום לא מספיק. כל ילד צריך לדעת לגלות רחמים כלפי החלש וכלפי בעלי חיים כבר מגיל הגן. אם יגדל דור של רחמים וחמלה, אני מאמינה שגם שלום יכול להגיע דרך זה. לפעמים אני אומרת שעם עולם שמתנהל כמו היום, אולי עדיף שהכל יימחק ויתחיל מחדש".
פרויקט "מאלימות לחמלה" הוא אחת התגובות לתחושה השוררת לאחרונה בעמותה כי ישנה עלייה במקרי ההתעללות וההזנחה של בעלי החיים ברחבי הארץ. "אני מקבלת כל יום למייל האדום (eti@letlive.org.il - ל.ש) עשרות פניות של אזרחים המבקשים עזרה במקרים מזעזעים שהם מגלים בכל הארץ, ושולחת לרשימת תפוצה. אנשים מבקשים ממני להפסיק לשלוח להם את המיילים האלה, אבל אני אומרת להם שאני רוצה שהם יראו כמוני מה אנחנו עוברים כל יום".
מלבד המחלקה המשפטית של העמותה מופעל גם מוקד מיוחד המקבל קריאות דחופות, ואמבולנס יחיד שמציל חיות ממוות. במקרים של התעללות, נטישה והזנחה של בעל חיים, שמהווים עבירות על חוק צער בעלי חיים, נדרשת התערבות של המשטרה. "אני פונה למשטרה", היא אומרת, "לממונה על חוק צער בעלי חיים ועבירות איכות הסביבה, סנ"צ חיים פדלון, אך למרות העבודה הטובה שלו, אין לו מספיק שוטרים, והוא לא יכול להשתלט על כל הארץ. המדינה לא מתקצבת את המשטרה מספיק, אבל אם אין תקציב לבני אדם, איך ייתנו לחיות? זכו אצלנו כבר בכמה פרסי נובל, אבל בתחום בעלי חיים אנחנו צריכים להתבייש".
לפני כמה שנים היתה כוונה להקים משטרת בעלי חיים שתטפל באכיפת חוק צער בעלי חיים, אך כיום בפועל קיימת עמותה שנקראת "משמר בעלי החיים", המנסה לתת מענה במקום בו המדינה נכשלת. "רוב התלונות שאנחנו מגישים למשטרה על התעללויות נופלות. טחנות הצדק במדינה טוחנות לאט, והעונשים בבתי המשפט על התעללויות קלים מדי - קנסות או עבודות שירות. לא מזמן בחור בצפון התעלל בכלב בוקסר, וגרם למותו כשהכל מצולם. הוא לא נכנס לכלא, אלא קיבל עבודות שירות".
מקרה מזעזע נוסף דווח בנובמבר האחרון כשמצלמות אבטחה תיעדו בבירור נערים במזרח ירושלים בועטים ומתעללים בכלב קטן. כשהכלב הסתתר בתוך צינור, הם הציתו אותו וגרמו למותו. עד היום הנערים לא נתפסו. דוגמה צינית לאוזלת היד של המשטרה היא העובדה שב-50% מהמקרים בהם אזרח מתקשר למוקד 100 לעזרה לבעלי חיים, המוקדן נותן להם את המספר הפרטי של אלטמן. גם במוקדים של העיריות, בחולון ובבת ים מפנים ישירות אליה. "פעם הייתי עונה לטלפונים באמצע הלילה", היא אומרת, "אבל היום אני מכבה אותו כשאני צריכה לישון".
"אני כבר לא ילדה, ואני חוששת ממה שיקרה כשלא אהיה פה", אתי מתוודה. "אני מרגישה שאני בשליחות, אסור לי להפסיק, כל עוד אני חיה, אמשיך להילחם למענם". העמותה שהקימה אלטמן חרתה על דגלה כי לא תמית בעלי חיים, ועושה ככל שביכולתה על מנת להציל כל נשמה. העמותה אמנם מתוקצבת על ידי המדינה, אך המימון העיקרי מגיע מתרומות פרטיות ו"מאנשים טובים באמצע הדרך", כפי שמגדירה אותם אלטמן. "אני פונה לאזרחים שייתנו לנו כוח, ויעזרו לנו בכל מה שניתן. צריך לזעזע את המדינה ולצאת מהאדישות. המזל שלנו הוא שבעלי החיים לא יכולים לדבר ולהתלונן, אחרת היינו שומעים כאב גדול".
עוד בנושא - אבי קוזי: יום בחיי המלאך השומר של בעלי החיים
עוד בנושא - עמותת "הכלבים שבצל" מצילה בעלי חיים ממוות בטוח