אמא. "היחסים שלי עם אמא שלי הם יחסים שהתפתחו עם השנים. רק בגיל ההתבגרות זכיתי לשמוע את אמא שלי, אלישבע. אנחנו כל הזמן מדברות בטלפון ואני מבקרת אותה בכל הזדמנות שאני יכולה. אמא שלי היא אישה עצמאית וגם אני כזאת. אמא שלי תמיד אמרה לי 'את תסתדרי' והיא צדקה. גם האמביציה להגשים את החלומות שלי באה ממנה. היא מאוד תומכת בי ובקריירה שלי. אני הקטנה במשפחה, הילדה השמינית, ואני ואחי היחידים שנולדנו בארץ. המשפחה שלי באה מקווקז והייתי צריכה לגשר על הפערים. תמיד אמרו לי שאני הצברית של המשפחה. בגיל שנתיים הפכתי לדודה ותמיד היו אחיינים סביבי שהם פחות או יותר בני גילי. בשבילי המשפחה זה השורשים, זה הבית וזה העוגן. אני יכולה להגיד בביטחון שהמשפחה אוהבת אותי בכל מצב ואיך שאני. כשאני מגיעה הביתה אני יכולה להרשות לעצמי להיות שרה הקטנה. רינוש גיסתי היא אחת החברות הכי טובות שלי. איתה אני מתייעצת ומדברת על הכל".
בר רפאלי. "היא דוגמנית ישראלית מהממת שהצליחה לא רק בארץ אלא גם בעולם, וזה לא רק בזכות היופי. יש הרבה יפות בעולם ולא כולן מצליחות כמוה. יש לה ניהול טוב וראש על הכתפיים והיא הגיעה רחוק גם מעבר לים. גם לי יש כל הזמן הצעות לעבודות בחו"ל. אני עובדת על אלבום בינלאומי שייצא בעזרת השם בקרוב".
ברנז'ה. "רוב החברים שלי הם לא מהברנז'ה. הם אנונימיים, לא אנשי תעשייה, וכיף לי עם זה. אני לא מגיעה להשקות אלא אם אלו דברים מאוד מיוחדים. אני לא בליינית, מעדיפה הכל ביותר קטן ושקט. מעדיפה להיות בבית".
גולן אייל. "חבר טוב וזמר אהוב עם קול פעמונים. מרגש אותי בכל פעם מחדש. הקלטנו בעבר דואט וזו היתה חוויה נעימה. הקלטנו אותו לפני שנבחרנו לזמרי העשור אבל הוצאנו אותו אחרי שזכינו בתואר".
"דה וויס". "תוכנית פורצת דרך. דווקא בתקופה שבה בעולם שמים דגש על חיצוניות, התוכנית נותנת הרבה מקום לקול, לפני הכל. אני אישית גאה להיות חלק מהתוכנית הזאת. היו לי הרבה הצעות להשתתף בתוכניות טלוויזיה אבל לא הרגשתי בשלה. ההצעה הזו קסמה לי. התחברתי מאוד לרעיון כי אני חושבת שאחרי 20 אלבומים והופעות ברחבי העולם יש לי מה לתרום. להיות בשבילי בטלוויזיה בפעם הראשונה ועוד בפריים טיים של ערוץ 2 זה משהו שאני לא מכירה. זה מאוד מרגש אבל גם מפחיד כי אף פעם לא השתתפתי בתוכנית בסדר גודל הזה. אני תמיד על הבמה ופתאום אני מדריכה מול מצלמות, זה לא משהו שעשיתי. אני מצליחה ללמד את המתמודדים שלי ולתת להם טיפים. אני האישה היחידה מבין כל המנטורים. מתייחסים אלי כמו אל מלכה ומכבדים אותי".
הדרת נשים. "אני מאמינה במשפט 'חיה ותן לחיות'. אני מכבדת את כל הזרמים ביהדות ועם זאת, במרחב הציבורי צריך לכבד את הזכויות של האחרים בלי לפגוע באף אחד. במדינה ליברלית, בישראל 2012 לא יכול להיות שיגידו לאישה איפה לשבת ואיך להתלבש. אבל אם אני אגיד את דעתי זה ישנה משהו? אני רוצה שיהיה טוב ושתהיה אהבת חינם. פוליטיקה לא מעניינת ואני משאירה את זה לאנשים שמבינים בזה".
ווינהאוס איימי. "מועדון ה?27 הארור. המקרה של איימי מראה את הצד האפל של ההצלחה, שאם אתה לא שומר על עצמך אתה מגיע לתהומות שקשה לצאת מהם. חבל כי היה לה קול אדיר ועוצמתי. בניגוד אליה, אני יכולה להגיד על עצמי שאני בחורה מאוד בפוקוס. אני תמיד בשליטה, יודעת מה אני רוצה ולא אתן לעצמי להגיע למקומות האלה. אנחנו בני אדם, לכולנו יש רגשות ולא תמיד השמש זורחת, אבל צריך לדעת לשנס מותניים ולהתמודד. אני מכורה לחיים ולי זה לא יקרה".
זהבה בן. "זהבה היא מהממת. היא זמרת פורצת דרך עם קול ייחודי וסלסולים זהביים. היא אישה מאוד חזקה שעומדת בפני כל הקשיים שלה באומץ ובעוצמה. אני חושבת שהמצב שלה והבעיות שהיו בדרך מבאסים את כולנו אבל זהבה אישה חזקה ואני מעריכה אותה מאוד".
חתונה. "מה עכשיו חתונה? אני מאמינה יותר בחברות ופחות בטקסיות הזאת. בבית לא לוחצים בעניין הזה. יש לי משפחה מהממת שאומרת שמה שצריך לקרות יקרה בזמן הנכון. הם כל הזמן אומרים לי: 'תבלי', 'תיהני'. לא כל בחורה חולמת על שמלה לבנה. אני בחיים לא חלמתי על לראות את עצמי בשמלה לבנה. השמלה וכל הדברים האלה פחות חשובים מבחינתי. החברות, האהבה, היושר והכנות זה יותר חשוב. אני מופיעה הרבה בחתונות ואני גאה ושמחה שאנשים מזמינים אותי ליום הכי חשוב שלהם. כשמזמינים אותי זה כבוד גדול בשבילי, ולשמוח איתם זו מצווה גדולה".
טיסות. "יוצא לי לטוס הרבה בשנים האחרונות. אין לי חרדת טיסות ואני נהנית לטוס אבל כשהטיסות ארוכות אני לא נרדמת. אני כל הזמן אוכלת, מנסה לקרוא ומשחקת קצת במחשב. לגבי האריזות אני כבר מיומנת, הכל צ'יק צ'ק. פותחת את המזוודות ומסדרת. אני כבר יודעת מה אני לוקחת ומה אני צריכה. טיסות בשבילי, ולא משנה לאיזו מטרה, הן סוג של להתרחק מהכל".
יו?טיוב. "אני נכנסת ליו?טיוב על בסיס יומי ונחשפת למוסיקה מכל העולם. לפני שנתיים גילינו באמצעות יו?טיוב שבמדינות הבלקן חידשו 50 שירים שלי. בלבנון מישהי חידשה את 'חגיגה', בסין עשו קאבר ל'בחום של תל אביב', בבולגריה זמרת פופ מצליחה ששמה אליסיה ביקשה שנקליט שיר יחד - נסענו, הקלטנו וצילמנו קליפ. בטורקיה הקלטתי שיר עם איברהים טטליסס. יש לי עוד שיתוף פעולה עם ניקוס ורטיס, הקלטנו דואט ביוון שנמצא באלבום ה?20 שלי. יו?טיוב מבחינתי זה קשר לעולם".
ילדים. "אני מאוד רוצה ילדים. אני מרגישה בשלה לזה עכשיו יותר מתמיד. אחרי התאונה שעברתי הרגשתי שהחיים ממשיכים הלאה ואנחנו מתבגרים ולא נשארים צעירים. אני רוצה להתחיל עם ילד אחד ואני אעשה כמה שאוכל. אני מאוד אוהבת ילדים, אני גידלתי את האחיינים שלי. אני יודעת מה זה ואני מתחילה להרגיש את הרצון הזה מבפנים".
יפה ירקוני. "היה לי מפגש מרגש איתה בפסטיגל. היא הגאווה של הקווקזים. תמיד חשבתי שאני היחידה מהעדה אבל מתברר שהיא האישה הראשונה של העדה. ישבתי איתה מאחורי הקלעים של הפסטיגל והיא היתה מספרת לי על האוכל והמנהגים של העדה. כשאמרו לי שאני אופיע באירוויזיון היא מאוד שמחה על הבחירה שלי וקנתה לי בושם במתנה. אני זוכרת שהתקשרתי לחברה ואמרתי לה: 'יפה ירקוני הענקית קנתה לי בושם'. בשנים האחרונות היא כבר היתה חולה וזה עצוב וחבל. היא הפכה לסמל והיא תחסר לנו".
כסף. "הכסף חשוב בחיים אבל הוא לא הכל בחיים. זו לא קלישאה להגיד שכסף לא קונה אושר. אני מאוד מעורבת בחשבון שלי ובמה שאני מרוויחה ומוציאה. אני עובדת קשה בשביל הכסף - לא רק בשביל זה אבל זה בהחלט אמצעי חשוב".
לימודים. "אני חושבת שלאורך כל החיים אנחנו לומדים איך להיות אנשי מקצוע, איך להיות הורים ולומדים במה אנחנו טובים ומה אנחנו צריכים לשפר. למידה היא כמו פיסגה שאי אפשר להגיע אליה, כי ברגע שאתה מגיע אתה רואה את הפיסגה הבאה. אני לא סיימתי תיכון ואני לא יודעת אם אני מצטערת על זה. אני ממליצה לכולם לסיים לימודים אבל במקרה שלי ידעתי שאני רוצה לשיר והתשוקה הזאת היתה חזקה מכל דבר".
משקל. "עברתי כל כך הרבה גלגולים עם המשקל שלי. לא הייתי ילדה שמנה, עליתי במשקל רק בגיל 17-16, אחרי האלבום הראשון. היינו חוזרים מהופעות וכל הזמן אוכלים. יום אחד ראיתי את עצמי בהופעה בשנת 1998 בהיכל התרבות ואמרתי לעצמי: 'וואו, הבחורה הזאת צריכה לעבור שינוי עם המשקל שלה'. קניתי הליכון, התחלתי לעשות ספורט ולשמור על תזונה נכונה. בהתחלה הורדתי פחמימות וירדתי 13 ק"ג. זה משהו שמעסיק אותי כל הזמן. זו מלחמה יום?יומית. אני תמיד צריכה לשמור. קל לרדת במשקל אבל קשה לשמור ואני מצליחה לשמור על זה כבר כמה שנים. כשנורא רזיתי היו הרבה שמועות וזה הגיע גם אלי. מה שבאמת קרה הוא שהייתי בעיצומו של תהליך ולא שמתי לב שירדתי יותר מדי, אבל חזרתי לעצמי מהר מאוד. היום אני נמצאת במקום טוב ואני שומרת על זה. אני יכולה להגיד שאחרי התאונה לא עשיתי ספורט ארבעה חודשים. אם אני לא עושה ספורט אני מרגישה שחסר לי משהו. אני לא מכורה אבל אני אוהבת לרכוב על אופניים ויש לי מאמנת אישית מקסימה ששמה צאלה הברוני".
נשיות. "לקח לי זמן לגלות את הנשיות שלי ולהרגיש שלמה איתה. הייתי ילדה שמשחקת כדורגל ואחר כך בחורה שלובשת רק מכנסיים וחליפות. היום ללא כל צל של ספק אני ממש מחוברת לנשיות שלי. זה משהו שיותר מרגישים ומקרינים החוצה. עם השנים אני ממש ממש מתחברת ואני חושבת שזה משהו שמגיע עם הגיל. אני לא מתעסקת בזה ואני לא קמה בבוקר ומנסה להיות יותר נשית - אני פשוט חיה את זה".
סיבוב הופעות. "אני מתחילה סיבוב הופעות חדש ב?12 בינואר ואחר כך ב?20 וב?21 במארס. זו תהיה במה מסתובבת, 360 מעלות. למזלי ולשמחתי כל הזמן יש הופעות. לפני כל הופעה אני ישנה טוב, הולכת למספרה, עושה ספורט, מתארגנת ועולה לבמה. אני מתרגשת בכל הופעה, לא משנה אם זה בחתונה, בבר מצווה או בקיסריה. אנשים קונים כרטיסים, מתכוננים במיוחד, נוסעים. אין לי פחד שלא יבואו. הופעתי בקיסריה ואני מאמינה שעוד אחזור לשם".
עין רעה. "אני תמיד בעין טובה. אני חושבת שאם אתה חושב טוב ועושה טוב, יהיה טוב, ואני מאמינה בזה. פחות מגיעה למקומות האלה, של אמונות תפלות או עין רעה. אני לא חיה את זה. אני מאמינה גדולה בבורא עולם".
פנסיה. "אני מאחלת לעצמי להזדקן בכבוד, וכל עוד אני איראה טוב ואש?מע טוב אני רוצה לעמוד על הבמה. אני רוצה שיהיו לי הכוח והתבונה לרדת בזמן הנכון. הזיקנה לא מפחידה אותי. אני נהנית מההווה, למה מעכשיו להיכנס לסרטים האלה? אני לא יודעת מה יהיה איתי בעוד שעה, לא בגיל 70. בגיל 70 יכול להיות שכבר יהיו לי ילדים ואני רוצה להיות מאושרת עם אהבת חיי. כרגע אין לי אהבה אבל הייתי מאוהבת. פעם אחת גם נשבר לי הלב אבל אספתי את השברים. במצבים כאלה אני מסתכלת על חצי כוס המלאה, ואם אנחנו לא יחד כנראה אנחנו לא צריכים להיות יחד. אני לוקחת דברים בפרופורציות".
צניעות. "זו תכונה מאוד מאוד חשובה ומבורכת. בעיקר בשואו ביזנס, חשוב להישאר צנוע ולא לאבד את עצמך בדרך. להישאר מי שאתה. הצניעות שומרת על האדם וזה חשוב לי. קצת מוזר להעיד על עצמי בנושא הזה כי זה בדיוק ההפך, אבל אני חושבת שהצניעות שלי באה לידי ביטוי בזה שנשארתי אותה שרית. אם תפגוש מישהי שהיתה חברה שלי בילדות היא תגיד לך אותו הדבר. כשאתה מתפרסם הגישה של האנשים כלפיך משתנה. אני חושבת שאני לא השתניתי. החברים הטובים שלי נשארו עם שרה שהם הכירו עוד לפני שהתפרסמתי".
קנאה. "זו תכונה מסוכנת. ברגע שאתה מסתכל על האחר אתה לא מתקדם בחיים, אתה נשאר תקוע. אני לא מקנאה באף אחד. כל אדם צריך להסתפק במה שהוא. אני לא בן אדם כזה שמקנא אבל אני יכולה להגיד לך שאני מעריכה מאוד, ושהמודל לחיקוי שלי הוא עפרה חזה ז"ל. אני מאוד מכבדת אותה. גם את מדונה וליידי גאגא, היא כזאת מוכשרת. חוץ מהבלאגן שלה היא מלחינה ומנגנת ולא כולם יודעים את זה. אני מאוד אוהבת את המוסיקה שלה. אני גם אני אוהבת את הדי.ג'יי עופר ניסים. מתה עליו. בכלל, אני אוהבת מוסיקת האוס, מוסיקה ערבית ומוסיקת עולם".
רווקות. "זה טוב ולא טוב אבל אני לא נכנסת לזה".
רינגטונים. "כן ירבו. הרינגטון שלי הוא 'never gonna dance again' של ג'ורג' מייקל. יצא לי הכי קיטש. אם אני מתקשרת למישהו ואני שומעת את עצמי אז כשעונים לי אני שואלת: 'למה ענית?'"
שלומי שבת. "הוא זמר ענקי, זמר נשמה וחבר. זכיתי להכיר אותו יותר ב'דה וויס'. אנשים אולי לא יודעים אבל הוא אחד האנשים המצחיקים. ב'דה וויס' אנחנו על אותה משבצת של המוסיקה המזרחית אבל אנחנו לא מתחרים".
שמועות. "תמיד היו ותמיד יהיו. היו שמועות שהתאשפזתי בבית חולים לחולי נפש ושאני משוגעת. כשיש שמועות משמע אתה קיים. לא מפריע לי כי מי שמכיר אותי, החברים הטובים והמשפחה, יודעים מי אני. אתה לומד לחיות עם השמועות. עצוב להגיד את זה אבל זו המציאות. אני מתעסקת במוסיקה ושם אני משקיעה אנרגיות. באותו היום שאמרו שהתאשפזתי בבית חולים לחולי נפש אמא שלי התקשרה אלי ואחי מקנדה התקשר. נהיה מזה סרט, אבל זה שטויות במיץ עגבניות. שיגידו מה שרוצים".
תאונת דרכים. "ב?22 באוגוסט חזרנו אבי (גואטה) ואני מהופעה בכרמיאל. בדרך חזרה עלינו על כביש החוף. נסענו בכיף, בשלווה וברוגע ופתאום הרגשתי בום. נכנס בנו רכב בעוצמה של 140 קמ"ש והעיף אותנו מהכביש. הרכב התהפך שלוש פעמים ואיבדנו את ההכרה. אני זוכרת שחילצו אותנו מהגג, לא הבנתי מה קרה. אני רק זוכרת שהתעוררתי והסתכלתי על אבי. כשחילצו אותנו אמרתי לבורא עולם: 'למה אני פה?' וכשהתעוררתי באמבולנס אני זוכרת שאבי הסתכל עלי ורק העיניים דיברו. הגענו לבית חולים ואיבחנו לי שבר בחוליה ובצוואר. התאונה הזאת הכניסה אותי לפרופורציה ולמדתי ששום דבר לא מובן מאליו. זה פשוט נס. חויבתי לא לעבוד חודשיים, שכבתי במיטה והייתי מושבתת. זה נתן לי את המתנה הכי גדולה, את החיים, ואת הכמיהה שלי להיות אמא. החיים קצרים וצריך ליהנות".