הפתרון למלחמות הדת: שלוש מדינות לשלושה עמים

נניח שאורח מפלנטה אחרת היה מגיע לביקור במדינה מזרח תיכונית מאובקת ומוצא אנשים שפוחדים להדליק אור בשבת כדי לא להפסיד מקום בגן עדן; מגלה נשים שמסתובבות בשיא החום של הקיץ בחצאיות עבות שמטאטאות את הרצפה, גורבות גרביים חמים ולובשות חולצות ארוכות שרוול רק בגלל שבספר עתיק כתוב לכאורה שאסור ללבוש בגדים קצרים כי זה "לא צנוע"; רואה את הבעלים של אותן נשים מבזבזים בכל יום שעה שלמה על מלמולים של פסוקים בנאליים שחוזרים על עצמם תוך שהם מתנדנדים כלולב. המסקנה המתבקשת של אותו אורח היתה כי מדובר בחולי נפש, אשר סובלים מהפרעות קומפולסיביות, נרדפים על ידי פחדים לא רציונאליים, ומונעים מעצמם את הנאות החיים. סביר שגם היה ממליץ להם על טיפול פסיכיאטרי.

בריחה מחופש ומנוס מרציונאליות הן התמצית של הדת היהודית, ובמידה רבה – של כל אמונה דתית. זה נכון לגבי החרדים הקיצוניים של בית שמש, כמו שזה מתאר את חובשי הכיפות הסרוגות הנחמדים מגבעת שמואל. אמנם לא רק אנשים דתיים אלא גם חלק מהחילוניים למחצה מתקשים לעכל את העובדה המרה הזו, ומנסים להציג חוקי כשרות חסרי תכלית כמסורת חביבה מבית סבא, אבל שעון שבת עוזר לחיות עם הפחד להדליק אור בשבת במקום לנצח אותו, והנחה זריזה של תפילין אמנם מקצרת את הזמן שמתבזבז על התנהגות חסרת תועלת אבל לא עוזרת להבין למה מבזבזים את הזמן הזה. היהודי הדתי חי מרצון כאסיר עולם בבית סוהר שחומותיו תרי"ג מצוות, ומחכה לקבל אישור מרבניו מה מותר לאכול, איך מותר להתלבש, עם מי מותר לצאת לבלות, ובאיזה תנאים מותר להיכנס למיטה.

הסיקריקים מבית שמש עשו חסד עם הציבור החופשי, כי התנהגותם הביזארית מבהירה גם למהססים ששמירת מצוות היא פסיכוזה (אמנם מרובת משתתפים – אבל פסיכוזה). ברור שחרדים מתונים מהסוג של איציק אלרוב ממחאת הקוטג' ידידותיים יותר לסביבה ולכיס; מובן מאליו שחובשי הכיפות הסרוגות דומים לחילוניים בפרמטרים שטחיים עד שאפשר להעביר איתם שעה נחמדה על קפה ומאפה; אבל בשורה התחתונה הקונפליקט סביב הדרת נשים באוטובוסים של אשדוד, חדרי כושר מעורבים בטכניון ושירת נשים בבה"ד 1 הוא לא קרב בין גרסה מתונה לגרסה קיצונית של היהדות האורתודוקסית אלא חלק ממלחמה מתמשכת בין חשיבה רציונאליות לפרימיטיביות.

הפרימיטיביים מנצלים את תמימותנו על מנת לכפות עלינו להתחתן לפי חוקי התלמוד, מונעים מאתנו להפעיל תחבורה ציבורית בשבת ולפתוח חנויות ביום שישי בערב, ומכריחים אותנו לממן את השיגעונות שלהם ולפרנס את משפחותיהם הענקיות שחיות כמובן על חשבון שירותי הסעד שלנו. כל עוד הציבור החופשי לא יתארגן וידרוש הפרדה טוטלית בין דת למדינה - המלחמה לא תוכרע, וישראל תישאר תלויה על בלימה – בין דמוקרטיה בנוסח אירופאי לתיאוקרטיה בגרסה סעודית. הדמוקרטיה, כידוע, הגיעה ביבוא מיוון ולא ירדה מהר סיני עם משה רבנו, ולכן נראה כי הגענו לנקודה שבה אין פתרון למלחמות הדת זולת פיצול השטח שממערב לירדן לא לשתי מדינות אלא לשלוש מדינות - יהודית דתית, חילונית וערבית. העובדה שאנחנו מתגוררים באותו אזור גיאוגרפי לא מחייבת אותנו להיות נגד רצוננו חלק מאותה מדינה.