מאז ומעולם היו רבנים, יחידים וקבוצות, אשר פירשו את ההלכה היהודית בהקפדה מוקצנת. זכותם לקיים אורח חיים דתי לפי ראות עיניהם תמיד כובדה. הבעיה היא שמאמציהם בעת האחרונה לכפות את תפיסתם בנוגע לדת על כלל הישראלים יוצרים מידה רבה של פחד ותיעוב בנוגע לדת. המצב עלול להסתיים ביצירת שבר בחברה הישראלית ובעיוות הזהות היהודית. למרבה הצער, המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת איפשרה לקנאים להשתלט על מוסדות הדת של המדינה שנוהלו בעבר על ידי דתיים ציוניים מתונים. הקנאים הפכו גם את הרבנות הראשית - שלה בזו באופן מוחלט בעבר - לגוף הכופה סטנדרטים חרדיים על האומה כולה.
הנוקשות שבה הם פועלים בנושאים הקשורים לנישואים ולגיור גוררת השלכות לאומיות קטסטרופליות. לדוגמה, הם דורשים הוכחה מתועדת על שושלת יהודית עד שלושה דורות לאחור - אך רבים מצאצאי ניצולי השואה ויהודים יוצאי בריה"מ לשעבר אינם יכולים לספק את המסמכים האלה. הם אפילו ביטלו רטרואקטיבית גיורים. כתוצאה מהגישה הזו יותר ויותר ישראלים עוקפים את הרבנות על ידי נישואים אזרחיים בקפריסין ובמקומות אחרים.
הרבנים שחינכו אותנו בסביבה דתית-ציונית במהלך נעורינו היו לא פחות אדוקים מעמיתיהם כיום, ואולם הם לא עסקו באובססיביות בהפרדה בין המינים ובצניעות. הם מעולם לא כפו הפרדה מגדרית בקבוצות הנוער או התעקשו כי האזנה לשירת נשים היא חטא. כיום האיסורים בתחום זה מתרחבים ללא הרף. חלק מהמגמות האלה חילחלו גם לקהילה הדתית-לאומית, שנודעה בעבר במתינותה, בהיותה גשר המחבר בין מגזרי החברה, ובכך שהיא מקדמת את היהדות אל ישראלים לא דתיים על ידי הפגנת יופייה של היהדות ולא בכפייה.
כדי למנוע מצב שבו החרדים ירחיקו את רוב הציבור, שמעוניין בשמירה על המסורת, מהדת - הגיע הזמן לדרוש שהרבנים מהזרם המרכזי ישמיעו את קולם ויקדמו באופן פומבי את מה שכינה הרמב"ם "שביל הזהב": הדרך המוזהבת של המתינות. כך, למשל, אם הרבנים הנערצים של צהר ייווכחו לדעת כי אינם מסוגלים לתפקד במסגרת הרבנית הנוכחית, יהיה עליהם לחדול מריצוי הקנאים. עליהם לאזור אומץ ולהקים בית דין נפרד ועצמאי לחלוטין שבו יהיה אפשר לעסוק בנושאים של נישואים וגיור באופן הלכתי מודרני, שתואם את צרכיה הנוכחיים של המדינה. האינטרס הלאומי דורש כי הכנסת, המורכבת בעיקר מרוב של נציגים חילונים ודתיים מתונים, תתאחד בנושא זה כדי למנוע השתלטות של הגישה החרדית.
הממסד הדתי נוהג באופן שערורייתי
ילדים מן המגזר החרדי חייבים לזכות לחינוך אשר יאפשר להם לעבוד למחייתם, ואשר אינו מייעד אותם להיות תלויים ברווחת המדינה לצמיתות. כמו אזרחים אחרים, גם הם חייבים לתרום ברמה האזרחית ולשרת בצבא, או לכל הפחות לקבל על עצמם שירות לאומי מסוג כלשהו. הממסד הדתי הנוכחי נוהג באופן שערורייתי ומרחיק את הישראלים ואת יהודי התפוצות מן היהדות. כיהודי דתי, אשר בעבר העריץ את הרבנות הראשית כיהלום בכתרה של הציונות הדתית, כואב לי להצהיר כי כמו ישראלים רבים גם אני אשמח לראות בפירוקו של מוסד זה במתכונתו הנוכחית.
עלינו לשאוף לרבנות ציונית בעלת חמלה שבקיאה בנושאים חילוניים, כמו שהיא מכירה טקסטים קדושים, וקשובה לצורכי העם כולו. אחרת, רוב הישראלים אשר נוטים כיום לשימור המסורות היהודיות, יהפכו מנוכרים כל כך עד שבסופו של דבר הם ידרשו הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה.