ההסכם בין המדינה לחברת כיל באשר לקציר המלח בים המלח ושיעור התמלוגים, טומן בחובו היבט חשוב בהתפתחות הכלכלה. ההסדר המסתמן הוגן ומאוזן, וצודק שר האוצר כי עם ההסכם אנו מתקנים היום את עיוותי העבר. אולם חשוב להבין כיצד נולדו עיוותי העבר. מדוע חברה כה עשירה, הכורה את חומרי הגלם שלה מאחד ממחצבי המשאבים הלאומיים החשובים של ישראל, שילמה עד היום תמלוגים נמוכים, ומדוע לא השתתפה במניעת נזקים לים המלח ולתרבות המרפא החשובה שהצמיח.
הסיפור מתחיל בעידן מפא"י. הטייקונים רכשו חברה ממשלתית, כשלחברה כבר הוצמדו כל זכויות היתר וההסדרים המפליגים שהוענקו לה. שלטון מפא"י היה כזה שחזותו החיצונית סוציאליסטית למהדרין אך הוא לא ידע כיצד לתרגם את ערכי הסוציאליזם לתועלת הציבור הרחב.
אחת התופעות המעניינות נעוצה בעובדה שדווקא הממסד העשיר והמבוסס בישראל השכיל תמיד להיות חבר בשירות מפא"י, ולא משום שערכי הסוציאליזם עמדו לרגליו. הוא פשוט חבר לשלטון וידע היטב כיצד לחלוב מעטיני הממסד את היתרונות האישיים. במסגרת זו פעלה קבוצה נבחרת של עורכי דין, חלק מהם היו חברי מפא"י מוצהרים וחלקם אפילו כיהנו כחברי כנסת, וכשהיה צורך לרשום חברות ממשלתיות, הם עשו זאת בחריצות. כך הם רשמו לעצמם הישגים אישיים גבוהים ואף ידעו לחייב את החברות הממשלתיות בסכומי עתק, גם בגין ביצוע פעולות משפטיות פשוטות כמו רישום חברות ממשלתיות. הם ייצגו את החברות הממשלתיות, שהבינו את היתרון שבשכירת שירותיהם, והשכילו למנף מול הממסד, שהיו חלק אינטגרלי ממנו, את ההטבות והיתרונות שהוענקו לחברות הממשלתיות שפעלו בתנאי מונופול.
קשר הון - שלטון
אלה שבאו לאחר מכן, בתקופת ההפרטה, רכשו את החברות הממשלתיות, כמו החברה לישראל ומפעלי ים המלח, עם כל זכויות היתר וההטבות המפליגות. בתקופת מפא"י הקשר בין הון לשלטון היה החזק ביותר מאז הוקמה המדינה, והוא שהוליד תוצאות אלה. עתה יש להעריך את שר האוצר על שנטל יוזמה והוביל את תיקון עיוותי העבר. זה אפשרי מול הבעלות הפרטית, זה לא היה אפשרי מול חברות בבעלות המדינה. באשר להסכם הנוכחי, ייתכן שהיה אפשר להשיג תוצאות טובות יותר מנקודת ראות של חלוקת המשאבים בין הציבור הרחב לבין מפעלי ים המלח. עם זאת, גם מדינה צריכה לדעת לנהוג בריסון כשהיא באה לתקן את עיוותי העבר מול משקיעים. תיקון רטרואקטיבי הוא תמיד בעייתי.