המחלוקת בין חרדים לחילונים אינה בנושא האמונה באלוהים, אלא בשאלת היחס למציאות. האדם החרדי תופס את המציאות כרציפות אחת שמתמשכת מבריאת העולם, כפי שזו נתפסת בדמיונו ועד לרגע הנוכחי, והוא חרד מפני התוצאות הנוראות של שבירת הרציפות. האדם החילוני תופס את המציאות כמקוטעת לאינספור קטעים שאינם מהווים שום רציפות שניתנת להכלה תחת תורה מאחדת אחת, ולכן הוא חופשי מהחרדה מפני שבירת הרציפות שאיננה. התהום שבין תפיסת המציאות כרציפות לתפיסתה כקיטוע אינה ניתנת לגישור.
כל הישגי המדעים השונים ב-300 השנים האחרונות נובעים מתפיסת המציאות כמקוטעת, מהתייחדות כל מדע במקטע שלו, ואף מפיצול המדעים השונים לענפים ולתת-ענפים חדשים עם גילוי מקטעים ותת-מקטעים חדשים, ומהתעמקות החקירה המדעית בכל מקטע ומקטע של המציאות מתוך השלמה עם ההכרה שאין רציפות במציאות. הניסיון לכפות רציפות מתוך תפיסה אידיאולוגית רק בולם את התפתחות המדע, ואף מחולל תופעות מפלצתיות דוגמת תורת הגזע או הגנטיקה השקרית של ליסנקו, שביקשה לכפות אידיאולוגיה על הביולוגיה.
הניגוד בין שתי התפיסות מתבטא גם בניגוד בין זהות לאחרות. בעוד האדם החילוני שש לגלות את עצמו כישות מקוטעת המורכבת מהרבה מקטעים אחרים-זה-לזה, עד כדי כך שהוא מגדיר את עצמו במילים של המשורר ארתור רמבו "אני הוא האחר", האדם החרדי מלא אימה מפני האחרויות המקננות בנפשו, והוא מדחיק אותן ומתנכר להן ודוחה אותן בתיעוב. הגבר החילוני החופשי שמח לגלות את המקטע הנשי שקיים בו, בעוד החרדי חוזר בכל יום על ההשבעה "ברוך שלא עשני אישה".
מרחב יהודי מקוטע
לעובדות היסוד האלה יש השלכות פוליטיות. בעוד החילוני האמיתי חי בטוב, בסקרנות ואף בשמחה עם זהות מקוטעת ולכן גם פתוחה לשינוי מתמיד, ואינו סובל זהות קפואה וכפויה כשריון קשקשים - החרדי האמיתי ננעל בזהות נוקשה ומבוצרת שדוחה את האחר כמי שדוחה ספחת. הדבר מתבטא במציאות כשהחרדים מנסים לכפות את תפיסת הזהות היהודית הצרה שלהם על המרחב היהודי המקוטע, שמכיל גם זהויות מקוטעות ופתוחות ומורכבות ועשירות גוונים לאין ערוך יותר מהזהות היהודית החרדית. התוצאה הבלתי נמנעת מכך היא התנגשות חסרת פשרות בין שתי התפיסות. אופייני הדבר שההתנגשות פרצה סביב היחסים בין נשים לגברים במרחב הציבורי.
תקופת כור ההיתוך בבניין הלאום הישראלי נתפסת היום כניסיון אומלל ומאמלל לכפות רציפות מלאכותית אחידה ומאחדת על המקוטעות העדתית היהודית שמאפיינת כל כך את הקיום היהודי המקוטע, חסר הרציפות ונטול האחידות. לא מקרה הוא שהישראליות ההולכת ונוצרת אינה ניתנת להגדרה כזהות מבוצרת, אלא כמציאות מקוטעת ככל שהיא עשירה ומגוונת. להיות ישראלי זה להיות האחר, זה להיות הרבה אחרים שמרכיבים ביחד את הישראליות החופשית, המקוטעת והפתוחה, זו הדוברת במקרים רבים שתי שפות אם: אחת בבית עם ההורים ואחת ברחוב עם החברים או בעבודה עם עובדים אחרים שבאים ממקטע ישראלי אחר.
הישראליות המקוטעת הזאת חווה את עצמה כחופשית, פתוחה, מתפתחת, מתעשרת והולכת בעוד ועוד מרכיבים שתורמים לתחושת הזהות החופשית והמשוחררת כל כך. זו הסיבה שהתפרצות הפסיכוזה של הדרת הנשים עוררה גל אדיר של זעם נגדי במרחב הישראלי המקוטע וחסר הרציפות. הפסיכוזה של הדרת הנשים נתפסה כניסיון לסרס את החברה הישראלית המקוטעת מהתכונה המאפיינת אותה ביותר, ולחנוק את האירוטיות מלאת החיוניות שפורחת בחברה מקוטעת, פתוחה וחופשית.
הישראליות המקוטעת הזאת חווה את עצמה כחופשית, פתוחה, מתפתחת, מתעשרת והולכת בעוד ועוד מרכיבים שתורמים לתחושת הזהות החופשית והמשוחררת כל כך. זו הסיבה שהתפרצות הפסיכוזה של הדרת הנשים עוררה גל אדיר של זעם נגדי במרחב הישראלי המקוטע וחסר הרציפות. הפסיכוזה של הדרת הנשים נתפסה כניסיון לסרס את החברה הישראלית המקוטעת מהתכונה המאפיינת אותה ביותר, ולחנוק את האירוטיות מלאת החיוניות שפורחת בחברה מקוטעת, פתוחה וחופשית.
הישראליות המקוטעת הזאת חווה את עצמה כחופשית, פתוחה, מתפתחת, מתעשרת והולכת בעוד ועוד מרכיבים שתורמים לתחושת הזהות החופשית והמשוחררת כל כך. זו הסיבה שהתפרצות הפסיכוזה של הדרת הנשים עוררה גל אדיר של זעם נגדי במרחב הישראלי המקוטע וחסר הרציפות. הפסיכוזה של הדרת הנשים נתפסה כניסיון לסרס את החברה הישראלית המקוטעת מהתכונה המאפיינת אותה ביותר, ולחנוק את האירוטיות מלאת החיוניות שפורחת בחברה מקוטעת, פתוחה וחופשית.