הרהורים על הוועדה לבחירת שופטים

בחודש שעבר בחרו חברי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ("בית המחוקקים" של הלשכה) את שני חברי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. כנציגי הלשכה בוועדה נבחרו עו"ד רחל בן ארי (לקדנציה נוספת) ועו"ד חאלד חוסני זועבי. חשיבותה של הוועדה, המונה תשעה חברים ובראשה עומד שר המשפטים, היא אדירה: באמצעות המנדט שיש לה לבחירת שופטים, בייחוד לבית המשפט העליון, היא משפיעה על האופי הדמוקרטי של המדינה. מהיום שבו נבחרו בן ארי וזועבי לחברי הוועדה, הם נטלו על עצמם איסור חשוב: השניים אינם יכולים להופיע כעורכי הדין בשתי הערכאות הראשונות - שלום ומחוזי - בגלל האיסור הקבוע בחוק לשכת עורכי הדין. הסעיף שחוקק לפני 15 שנה קובע, בין היתר, כי "עורך דין שהוא חבר בוועדה לבחירת שופטים לא ייצג צד בבית המשפט, והוראה זו לא תחול על ייצוג צד בבית המשפט העליון".

האיסור נועד למנוע מצב בעייתי, ולו למראית עין, שבו חבר הוועדה מופיע בפני שופט שלום או מחוזי, והוא שעתיד לקבוע בעתיד אם אותו שופט יקודם לערכאה גבוהה יותר. האיסור אינו חל על הופעה בבית המשפט העליון מהטעם הברור הבא: לשופטים בערכאה הגבוהה ביותר (העליון) אין כבר לאן להתקדם.

ואולם, המחוקק לא פתר את מלוא הבעיה מפני שהחוק אינו אוסר על שותפו של נציג הלשכה בוועדה להופיע בפני שופט שלום או מחוזי. המחוקק היה מניס את הביקורת לו היה קובע שהאיסור חל לא רק על שותפו של חבר הוועדה אלא גם על עורך דין המייצג את אותו משרד, למשל עורך דין העובד בו כשכיר.

הבעיה עלולה להיות מטרידה גם ביחס לשר המשפטים הנוכחי, שהגיע לתפקידו מאחד המשרדים הגדולים בישראל לעריכת הדין. שוו בנפשכם את התסריט הבא: שותף ממשרד זה מופיע בפני שופט שלום או מחוזי. ראוי לשאול: האם יש הבדל בין הופעה של שותף ממשרד זה לבין שותפו של עורך דין המשמש חבר בוועדה לבחירת שופטים מטעם הלשכה?

לצורך ליבון סוגיה זו ביררתי עם השר אם יש לו זיקה כלשהי למשרד. בתגובה נמסר כי "עם כניסתו לתפקיד של השר, הוא התפטר מכל תפקידיו במשרד הרצוג-פוקס-נאמן. עקב כך, אין לשר כל מעורבות בענייני המשרד". ברגע האחרון, בטרם שלחתי מאמר זה לפרסום, צצה לי שאלה נוספת. האם השר מכר את חלקו במשרד? אם אכן כך עשה, אין בעיה באופן מוחלט. התשובה לשאלתי הפשוטה היתה מעורפלת: "השר נאמן ביצע כל אשר מחייב החוק בכל הקשור למשרד שבו עבד עם כניסתו לתפקיד".

מדובר אמנם בתיקון לחוק לשכת עורכי הדין, סוגיה שאינה מעניינת את מרבית הציבור, אולם הוא חשוב ומשמעותי, וראוי שחברי הכנסת יפעלו להבהרת המצב.