לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מגמת הצמצום באבטלה בישראל נמשכת. באוקטובר עמד שיעור המובטלים על 5 אחוזים מסך דורשי העבודה במשק, השיעור הנמוך ביותר ב-20 השנים האחרונות. הדבר בולט בתקופת המיתון העולמי שבו אנו נמצאים. אבטלה היא אחת הרעות החולות של כל כלכלה, כפי שרואים כיום בארה"ב ובמדינות אירופה, שחלקן מתמודדות עם שיעור אבטלה דו-ספרתי. אין להגזים בחשיבות צמצום האבטלה לחוסן המדינה, אלא שכדי להשיג תעסוקה גבוהה (שיעור אבטלה נמוך), על קברניטי המשק לבצע שורת פעולות לא פופוליסטיות ולעמוד בלחצים של בעלי אינטרסים המקדמים רעיונות נפסדים בשם התעסוקה.
כך, למשל, רבים דורשים "ביטחון תעסוקתי", שכביכול מבטא תעסוקה אך למעשה מוביל לאבטלה גבוהה. גם במהלך המחאה הונפו דגלים בשם אותו "ביטחון" שעובדים רבים דורשים. מאחורי המיתוס עומדת המחשבה שאם מעסיקים רבים לא יתפתו לפטר עובדים, נוכל להגיע לתעסוקה מלאה.
בפועל מקום שבו קשה לפטר עובדים, קשה יותר למצוא בו עבודה. התנאי לתעסוקה טובה יותר הוא היכולת לנייד עובדים. במשק בעל גמישות תעסוקתית, עובדים אמנם לא מועסקים אצל אותו מעסיק במשך שנים רבות, אבל הם מגוונים את עיסוקם ומשפרים את הכנסתם. בכלכלה מודרנית מוכנסים כל הזמן שינויים ושיפורים טכנולוגיים שמשנים את צורכי המעסיקים בכוח האדם. היעדר גמישות מגביל את יכולתם לאמץ שינויים שכאלה.
האינטרסים של ארגוני העובדים
מיתוס נוסף מסתתר מאחורי האמירה "העובדים נזרקו הביתה". כך, למשל, פורסם שמשרד הביטחון מאחד את אגף הבינוי עם אגף הבינוי של צה"ל. השאלה הראשונה ששאלו כתבים היתה "כמה עובדים ייזרקו הביתה כתוצאה מהתהליך?". מאחורי השאלה מסתתרת הכמיהה לאי התייעלות. אלא שמשק לא יעיל רע מאוד לעובדים. בכלל, הגישה הקומוניסטית שלפיה האינטרסים של העובד והמעסיק שונים, היא גישה לא מציאותית. היא באה לידי ביטוי גם בכך שכשעובד מחליט לשפר עמדה ומודיע למעסיקו על סיום העבודה, אף אחד לא מגדיר זאת כ"זרק את מעסיקו", רק מעסיק יכול "לזרוק" את עובדו...
אותה גישה קומוניסטית הביאה להתחזקות ארגוני העובדים למיניהם, שגם לפי הרטוריקה שלהם הם "נלחמים במעסיקים לטובת העובדים". אלא שבמלחמה יש מנצחים ומנוצחים, ובמקרה שצד אחד מנצח - שני הצדדים מפסידים. האינטרסים של ארגוני העובדים הם לא האינטרסים של העובדים.
האינטרסים של עופר עיני לא קשורים לאינטרסים של מרבית העובדים במשק, בוודאי לא לעובדים הפוטנציאליים - אלה שצפויים להצטרף לשוק העבודה בעתיד. ומעל לכל - שיעור האבטלה מצטמצם ככל שפחות משתלם להיות מובטל, ובעקבות מהלכים שונים שעשתה הממשלה. שיעור האבטלה הנמוך הוא בשורה לישראל והוא תורם רבות לחוסנה הכלכלי. ראוי לשמור על ההישג הזה נוסף על הגדלת שיעור ההשתתפות בעבודה - שהוא נמוך במיוחד בארץ. לממשלה ולבאות אחריה יש אתגר לעמוד מול יעדים ואינטרסנטים ולא לנקוט צעדים פופוליסטיים שמרעים את מצב התעסוקה, מכיוון שרק במצב של תעסוקה מלאה החכות נמצאות אצל האזרחים.
הכותב הוא מרצה לפיתוח חשיבה כלכלית בתוכנית המנהלים EMBA באוניברסיטת בר-אילן