הפריימריז של הרפובליקנים

המתבונן מן הצד במירוץ של המפלגה הרפובליקנית לבית הלבן יכול רק להתמלא חמלה למראה המירוץ, ובייחוד באשר לסיכוי להחליף את הנשיא אובמה לאחר כהונה אחת. מסרים המגיעים אלינו מאת ידידים בוושינגטון, שאחד מהם משקיף מיומן של הפוליטיקה האמריקנית, משדרים אך גיחוך למראה הדרך אשר בה שועטת סידרה של מועמדים רפובליקנים - הדרך עתירת המהמורות המובילה אל הבית הלבן.

לבחירות במדינת איווה, אכן, חשיבות סמלית ותקשורתית. בעיקר תקשורתית. ובעצם, אין אלה "בחירות" במובן המקובל: כי ביותר מ-1,700 מקומות המיועדים להתוועדויות, ובהם בתי ספר, כנסיות וכיוצא באלה, יתכנסו וידונו אנשי איווה בסידרת המועמדים המתמודדים. אין פירוש הדבר שהמנצח ב"התוועדויות" - לא בבחירות! - במדינה זו יהיה גם המועמד הרפובליקני שיתמודד מול אובמה.

כי הדרך ארוכה: כעבור שבוע יהיו הבחירות, כן, בחירות ממש, בניו-המפשייר, ושם המלצותיהם של העיתונים המקומיים באמת יכולות לחרוץ גורלות פוליטיים. בוויכוחים הפומביים המשודרים בין המתמודדים הרפובליקנים, כפי שהתנהלו בחודשים האחרונים, מועמדים "בולטים" היו לשעה, או לשבועיים ימים. מי שסבר כי ריק פרי, מושל טקסס, יתמודד מול המושל לשעבר מיט רומני, התבדה. זה היה רק ניחוש שאפילו אין לכנותו אינטליגנטי אלא ניחוש. נקודה. כוכבו של ניוט גינגריץ' דרך ושקע, ולהפך. לעומת זאת, בהחלט אפשר להצביע על תופעה פוליטית שקשה להתעלם ממנה.

מבשרה של תופעה זו, רון פול, ציר הקונגרס מטקסס, מייצג את הבדלנות בטהרתה בהיסטוריה של ארה"ב: אמריקה לאמריקנים, ורצוי שהאמריקנים יהיו לבנים, לא כהי עור. זוהי אינה רק גזענות לשמה, אלא אף בדלנות מדינית: פול, אם חלילה ייבחר למועמד לנשיאות, ואולי אף לנשיא (והסיכוי קלוש), ייצג ארה"ב רחוקה, המתבדלת מענייני העולם.

הוא, כמועמד או כנשיא, ישלול כל הזרמת דולרים לסיוע חוץ. כן, גם לא לישראל. כבר נחשף כי במסרים בכתב בחתימתו של פול הוא גידף את מרטין לותר קינג, לצד התבטאויות דומות. והנה הוא עלול לזכות בהישג אלקטורלי באיווה. ניוט גינגריץ', שדיבר על "עם פלסטיני מומצא", יכול לזכות באהדתם של ישראלים ושמרנים, אך עניין זה רחוק מאוד מן החוואים באיווה.

ידידיי בוושינגטון ממליצים לרפובליקנים: "אם רצונכם לנצח את אובמה, הכתירו את המושל לשעבר מיט רומני למועמד לנשיא". הוא הצליח כמושל מסצ'וסטס בתחום הכלכלי, והוא אינו קיצוני בשמרנותו. ייתכן שאמונתו המורמונית תהיה לו במידה מסוימת לרועץ, אבל ארה"ב כבר בחרה בנשיא קתולי או בנשיא ממוצא אפרו-אמריקני.

ובימים שבהם נתוני הכלכלה משתפרים ומשפרים את סיכויי אובמה, רצוי שמועמד רפובליקני ירכוש את לבבותיהם של אנשי מרכז ולא יכבוש (שוב) רק את ליבם של המשוכנעים, אלה הסבורים כי דינו של אובאמה להיות נשיא של כהונה.

על התוצאות באיווה נתבונן כציון דרך, לא כסוף הדרך.