הייתי אתמול בהפגנה בבית שמש. הפעם לא ככתב, אלא כמזדהה. הגעתי עם אשתי וגיסי, כי הקיצוניות נמאסה גם עלינו, על כולנו, וממה שאני שומע גם על מרבית האוכלוסייה החרדית הנורמטיבית. הייתי רוצה להשתתף בחגיגה התקשורתית ולדבר על "המונים" או "אלפים רבים" שהטריחו עצמם להפגנה. אבל לא. אין חגיגה, אין הצלחה, ממש אכזבה. אם מישהו חושב ש- 2,000 איש שההקצנה המחרידה גורמת להם להזיז את ישבנם לעבר בית שמש, זה "המונים" והצלחה כבירה - כנראה שיש בינינו מחלוקת על מהי הצלחה.
אבל הבעיה היא לא מארגני ההפגנה - מסתבר שמלבד צקצוקי לשון בהתדיינויות ציבוריות ובסלון בבית, לעם לא ממש מזיז. הרי לא ירקו עליו - נעמה מרגוליס היא לא בתו - והוא מתגורר במקום בו אין סכנה שקיצונים לבושי שחורים יקדמו אותו בקללות נאצה. העם, ברובו, גם לא נוסע בקווי ההפרדה, המכונים משום מה "מהדרין", כאילו שהקדוש ברוך הוא ציווה על הטירוף הזה. אז כנראה שלא אכפת לו, כי זה לא יוקר המחיה וזה לא הקוטג' והדלק שמתייקרים ואין בזה דירות שאי אפשר לקנות. עבורו, זה כנראה משהו תיאורטי. אולי צריך לתת למטורפים עוד קצת יד חופשית שיגיעו גם למרכזי הערים בתל אביב ובחיפה כדי שהעם יתעשת.
מחצית מהמפגינים - מהציונות הדתית
לפחות מחצית מהמפגינים השתייכו לציונות הדתית, שמראה שוב שאכפת לה גם מנושא ארץ ישראל, אבל לא רק. אכפת לה גם שמדינת ישראל תישאר נורמלית ולא תיפול לסממני אירניזציה או טליבניזציה. החצי השני היו חילונים שאכפת להם וקומץ חרדים שחוששים מההקצנה לא פחות מאיתנו.
אני משתוקק לראות מתי ייפול האסימון לרוב העם - חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים - כאחד. מתי יבינו שגירוש נשים לאחורי האוטובוס בקו ציבורי שאת ואתה ואני וכולנו מסבסדים אותו עם המסים שלנו, שיריקה על ילדה תמימה, שהשתלטות החסידויות הקיצוניות והמטורפות על נשותיהם וגם על המרחב הציבורי בשכונותיהם - מתי העם היושב בציון יבין שכל זה מתקרב אליו בצעדי ענק והרגע להילחם הוא כאן ועכשיו, לא מחר ולא מחרתיים?
ויש שיטות להילחם בצורה השקטה והדמוקרטית ביותר. למשל, שגבר העולה בקווי ההפרדה יישב מאחור ואישה העולה לאותו אוטובוס תשב מלפנים, שזוג הנוסע בקו כזה יישב זה לצד זה בקדמת האוטובוס. עוד דרך להילחם: אם את ואתה מתגוררים באשדוד או בצפת או בנתיבות ועליכם להגיע לירושלים - סעו נא בקווי ההפרדה ולא בקווים הרגילים. חוץ מהחיסכון הכלכלי, שיהיה שכרכם בחלק מהקווים, תראו גם שהנושא מטריד אתכם, שגם אתם כועסים. אם הקיצוניים הביאו את הטירוף שלהם למחוזותינו, אין שום סיבה שלא נביא את עצמנו למחוזותם. עד עכשיו ידענו רק לדבר, ורובנו לא הגיע אפילו להפגנה אמש. כעת, הגיע הזמן למלחמות הקטנות שלנו, שיראו לקיצונים שאכפת לנו לא פחות משאכפת להם, ותהיה כאן "מלחמת דת" לא אלימה, על נורמליזציה של ישראל. ברוח חנוכה שהסתיים אקרא: מי לה' אלי!