השר משה כחלון "זכה" לביקורת נוקבת בעקבות הצהרתו על המינויים הפוליטיים, שחייב ה"מחנה הלאומי" לעשות ברשות השידור. הביקורת הייתה מושחזת, אבל אין לה דבר וחצי דבר עם ביקורת עניינית, ולהערכתי היא נטולת קשר כלשהו לערכים דמוקרטיים מקובלים.
הוגי דעות מרכזיים בתחום הפילוסופיה המדינית והממשל הדמוקרטי, לצד חוקרים רבים בתחום הסוציולוגיה הפוליטית, הבהירו חזור והבהר: מינויים פוליטיים במשטר דמוקרטי הם ביטוי מובהק של דמוקרטיה תקינה ובריאה! עובדה היא כי מדינות מערביות מממשות את זכותם הטבעית והמוסרית (ובמקומות רבים - גם החוקית) של נבחרי הציבור, לעשות מינויים פוליטיים בשירות הציבורי.
במדינות אלו, מבינים כי המינויים הפוליטיים מהווים מרכיב חיוני במשחק הדמוקרטי הטהור, וכי הם מהווים מנוף למעורבות שלטונית חיובית של כל חלקי העם. טענת המבקרים כי השירות הציבורי "אינו לשכת תעסוקה פוליטית-מפלגתית", וכי מינויים אלה הם ביטוי לשחיתות שלטונית-ציבורית, הינה דוגמה לבורות במקרה הטוב, ולמגמתיות במקרה הפחות טוב.
תקצר היריעה מלהרחיב במקורות הספרותיים וההגותיים המקדשים את חשיבות המינויים הפוליטיים בשיטת ממשל המבוססת על דמוקרטיה ייצוגית, אולם הגיונו של "קידוש" זה ברור ביותר.
כאשר הולכים לבחירות, בוחרים גם אג'נדות
הצהרת השר כחלון, על חשיבות העברת מוקדי הכוח ברשות השידור לידי "אנ"ש", אינה רק חשובה לליכודניקים - אלא גם הכרחית לדמוקרטיה תקינה ומוסרית. ולכן, חשוב מאוד, למשל, שמנכ"ל רשות השידור יהיה איש פוליטי, ורצוי שיהיה חבר מפלגתו של ראש הממשלה. נשים נא לב כי הרעיון החשוב לא יעצור בפתח הליכוד, בפתח קדימה או בפתח מרצ, ולכן גם מפלגות השמאל צריכות לתמוך בצדקת המינויים הפוליטיים ברשות השידור . מחר הרי הן עשויות להיות בשלטון ולהרכיב את הממשלה...
אגב, חוק רשות השידור עצמו הוא חוק פוליטי. הנה מה שכתוב במטרות החוק: " ...להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי להשקפות ודעות שונות בציבור ...ישקפו את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה, לחנך לאזרחות טובה ולחזק את הקשר עם מורשת ישראל וערכיה". כלומר, השידור הציבורי צריך לשקף את מורשת ישראל ולבטא אותה. שידורי תוכן, המחזקים את מורשת ישראל, יכולים להיעשות רק על ידי מנכ"ל פוליטי, המאמין בחשיבות החוק והמורשת.
מישהו מהמבקרים כנראה שכח שהשידור הציבורי משמעו שידור של הציבור - ולמען הציבור. כאשר ההמונים הולכים לבחירות, הם לא בוחרים רק פוליטיקאים, אלא בוחרים גם אג'נדות. חלק מהאג'נדות מקבלות ביטוי בשידורי תוכן בעלי אופי מסוים, שנקבע על ידי הנבחרים ותואם את רצון העם. מי מהשדרים ואו מהעורכים שאינו יכול לבטא את רצון העם, יוכל לשמור על מצפונו האידיאולוגי, לקחת פסק זמן מהשידור ולהמתין לשעת רצון חדשה, התואמת לאמונתו האידיאולוגית.
ההיסטוריה מוכיחה כי שרים ממונים לדורותיהם שמרו על עיקרון הפוליטיזציה של השידור הציבורי, וטוב שכך היה. לכן, השר כחלון לא צריך להתנצל על היותו שומר הדמוקרטיה, שומר החוק ושומר המורשת של ממשלות העבר. השר גם ביטא בטבעיות מרשימה את מה שכתבו מיטב מדעני המדינה במיליוני דפים וספרים עבי כרס, שנכתבו על חשיבות שיתוף ההמונים בממשל המבוסס על דמוקרטיה ייצוגית. צריך להודות לו, ולא לבקר אותו באופן לא-ענייני.