הקשישים בישראל – עניים ומוזנחים

בחודש שעבר ציינו בעולם את יום הקשיש הבינלאומי. ייתכן ובעולם רואים סיבה לחגיגה. לנו, בישראל, אין שום סיבה להשיק כוסות ולהתרווח בכיסא. בימים האחרונים פרסם משרד הרווחה נתונים מדאיגים, לפיהם 20% מן הקשישים חיים מתחת לקו העוני, וכי שליש מן הקשישים מטופל ע"י שירותי הרווחה.

הסיבות להיותם של הקשישים נזקקים לשירותי הרווחה רבות מגוונות: לרבים מהם אין פנסיה ראויה והם תלויים בקצבת הזקנה של הביטוח הלאומי, שאינה מאפשרת קיום בכבוד מינימלי, העלייה בתוחלת החיים הביאה לכך שהקשישים של היום חיים יותר שנים ולכן משך הטיפול בהם מתארך, וכן, תוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של הגברים, אך לרובן אין כלל פנסיה (מכיוון שלא עבדו) והן מתקיימות על קצבת זקנה בלבד. על פי הנתונים, כ-40% מן הקשישים עריריים וחלק נכבד מהם נזקק לשירותי הרווחה.

כל אלו הן סיבות, אך אינן יכולות לשמש כתירוצים עבור ממשלת ישראל. המצב בו קשישים רבים נאלצים לבחור בין אוכל לבין תרופות ולמעלה ממחצית מהם אינם יכולים לכסות את הוצאותיהם החודשיות הוא בלתי נסבל!

במשך שנים רבות מדינת ישראל לא הציבה בראש מענייה את אזרחיה הקשישים. לא נדיר היה לקרוא בעיתון על קשיש שנמצא מוזנח בביתו. כך היה עד אשר חוקק חוק הסיעוד לפני למעלה מ-25 שנה. מאז חוקק החוק מטופלים ע"י חברות ועמותות הסיעוד זכאי חוק הסיעוד כ-140,000 קשישים מדי יום. הטיפול הניתן כולל עזרה באחזקת משק הבית, עזרה בטיפול בהיגיינה אישית ועוד. לחלופין, ניתנת לקשישים אפשרות לביקור במרכזי יום לקשישים וחלקם זכאים קבלת טיפול של סיעודי של 24 שעות ביממה.

חברות ועמותות הסיעוד משמשות כעין הבוחנת של המדינה ומפקחות באופן רציף וקבוע על מצבם של הקשישים. אנשי מקצוע של חברות ועמותות הסיעוד הכוללים עובדות סוציאליות, אחיות ומטפלות נכנסים לביתם, בודקים את הצרכים ודואגים למתן טיפול לו הם זקוקים.

ולמרות הצלחתו הרבה של חוק הסיעוד ושביעות רצונם הגבוהה של מקבלי השירות, מצבם של קשישים רבים בישראל, שאינם זכאים לחוק הסיעוד, עדיין בעייתי ביותר והנתונים צריכים להדאיג כל מי שעיניו בראשו, במיוחד את מקבלי ההחלטות.
עם זאת, שינוי מגמה קטן וחיובי נעשה לאחרונה במשרד הרווחה, בהובלת שר הרווחה, בנושא הקלת מבחני התלות והקריטריונים לזכאות לשעות סיעוד במסגרת חוק הסיעוד.

הליך זה מבורך ורצוי. טוב לו למשרד האוצר להפנים גם הוא את העובדה, כי מעבר לתועלת הצומחת לקשיש עצמו בעצם הישארותו בביתו וקבלת הטיפול בסביבתו הטבעית, גם לאוצר ולמדינה זה כדאי. הטיפול הביתי באמצעות חוק הסיעוד חוסך למדינה מיליארדי שקלים בשנה, בדמות חיסכון בימי אשפוז ובאשפוז סיעודי. חיזוק מערך הסיעוד הביתי טוב לקשישים טוב למדינה ואף טוב לעובדים בענף, הכולל עשרות אלפי מטפלים ומטפלות, רובם הגדול עובדים ישראליים, המתפרנסים מן התחום.

הדרך לרווחה אמיתית עבור קשישי ישראל עוד ארוכה ומפרכת. מדינת ישראל, כמדינת רווחה, השמה לנגד עיניה את הטיפול הנאות והראוי עבור כל אזרחיה, אינה יכולה להרשות לעצמה נתונים עגומים, כגון אלו שפרסם משרד הרווחה לפני ימים מספר. חובה על המדינה לשמור את חוק הסיעוד במתכונתו הנוכחית, קרי, שעות טיפול הניתנות באופן פרטני לקשישים ע"י המדינה. כל רצון לשנות את חוק הסיעוד באמצעות מתן גמלה כספית עלול למוטט את אשר נבנה בעמל רב ב-25 השנים האחרונות, בוודאי שלא לשפר את מצב הקשישים העניים במדינת ישראל.

על פי הנתונים, מספר הקשישים בישראל נמצא בעלייה מתמדת ודרמטית. המדינה מחויבת להיערך לכך כבר עכשיו על ידי פיתוח מערך שירותי הסיעוד הביתי כדי למנוע מאוכלוסיית הקשישים להפוך לאוכלוסייה הענייה בישראל, שתיפול כאבן ריחיים על צווארה של המדינה, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל