"ארבעים הימים של מוסה דאג" - כל מי שהספר הזה היה ברשימת החובה של ספרי ילדותו ידע שהטורקים ערכו רצח עם בארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה ב-1915. ספרו הנפלא של פרנץ ורפל תיאר את סיפור הגבורה של 5,000 ארמנים שהוגלו אל "הר משה" בדרום טורקיה, ולאחר 53 ימים שבהם היו עלולים למות שם ניצלו על ידי מדינות אירופה ששיגרו לעברם ספינות והעלו אותם עליהן בדרך אל החופש.
האימפריה העות'מאנית לא הכניסה את הארמנים לתאי גזים.
אך הגלייתם המטורפת היתה בבחינת עונש מוות למיליון וחצי איש. מה שהפתיע את העולם היה שממשלו של כמאל אטאטורק אימץ את הגישה האימפריאלית, ונלחם בכל ניסיון לתאר את שואת הארמנים ככזו. לא רק שספרו של ורפל היה אסור להפצה בטורקיה, באמצע שנות ה-39, כאשר אולפני MGM ביקשו להפיק סרט על בסיס "ארבעים הימים של מוסה דאג", בכיכובו של קלארק גייבל, הצליחו הטורקים להפעיל לחץ על מנהל האולפנים, ולגרום לו לבטל את הרעיון.
טורקיה נלחמת בהיסטוריה, ועד כה - בהצלחה בלתי מבוטלת. רוב הניסיונות להציג את הגליית הארמנים כשואה לא עלו יפה. קשה להעלות על הדעת כמה זמן וכסף השקיעו הטורקים ב-100 השנים האחרונות כדי לעוות את ההיסטוריה ולמנוע מן העולם להציג באופן אמיתי את מה שקרה ב-1915. החוק שעבר בפרלמנט הצרפתי, ואשר לפיו מי שיכחיש את שואת הארמנים צפוי לשנת מאסר ולקנס כספי של 45 אלף יורו, הוא הכישלון הדיפלומטי הטורקי הגדול ביותר בתחום זה. לא פלא שתגובת טורקיה - אף שטרם אושר החוק בסנאט הצרפתי - היתה החזרתו של השגריר מפאריס.
גם ידנו היתה במעל
אין להכחיש. גם ידנו היתה במעל. במשך שנים סייענו לטורקיה במאמץ ההזוי שלה למנוע הקמתם של מוזיאונים להנצחת זכר הקורבנות הארמנים, ולמנוע החלטות של הקונגרס האמריקני ושל פרלמנטים שונים בעולם לטובת העניין.
ממשלות ישראל מנעו החלטות כנסת שאיזכרו את השואה הארמנית, והסבירו לכל מי שרצה להציג את האמת כי השותפות בין ישראל לטורקיה היא אינטרס לאומי חיוני. מדי שנה, ביום השואה הארמנית (24 באפריל), מעלה סיעת מרצ הצעת החלטה להכרה בשואה זו, ועד כה נכשלו המאמצים האלו. לפני 18 שנה, כאשר השבתי, בשם הממשלה, על הצעה בנושא זה, ודיברתי על "השואה הארמנית", נסגרו בפניי שעריה של טורקיה למשך שנים אחדות. היתה זו דילמה לא פשוטה בין אמת היסטורית לבין אינטרס ישראלי לגיטימי שלא לאבד את טורקיה.
למשבר בין ישראל וטורקיה אין הרבה צדדים חיוביים. היה אפשר וצריך לסיים אותו, וטעות קשה נעשתה כאשר דחתה הממשלה את הפשרה של עו"ד יוסף צ'חנובר, שנשלח על ידיה.
אבל כל עוד תחושת המחויבות הישראלית כלפי טורקיה נמוכה, כפי שהיא כיום, זוהי הזדמנות עבורנו להכיר, רשמית, בשואה הארמנית, גם אם לא נלווה את הכחשת השואה הארמנית בענישה, כפי שעשה הפרלמנט הצרפתי.