"לא ידעתי?" זה לא מספיק

עדיין רב הנסתר מן הגלוי בידיעה על החברה הישראלית שמכרה ציוד אלקטרוני בעל ערך אסטרטגי לאירן. לא ישירות כמובן, אלא תוך סחר עם גורם בדנמרק שממנה זלג הציוד לארץ האייתוללות. האם היה לה היתר לעשות כן? היה לה מידע שהתחנה האחרונה שבה נעצרת הסחורה היא אירן? עוד עיסקה שעלולה לסייע למחמוד אחמדינג'אד לפרוץ את המצור הכלכלי-טכנולוגי שמנסה העולם הנאור להקים סביב טהרן? אין מידע. באורח תיאורטי ייתכן שהגורמים המוסמכים בישראל ידעו על שרשור הסחורה בקו דנמרק-אירן ולא התנגדו. לא בפועל.

ברור כי ישראל פעילה בחסימת כל מוצר העושה דרכו למדינת הטרור הגדולה. היא אפילו בחרה בצעד בלתי שגרתי ולא נטול בעיות בבטלה עיסקה בשווי 140 מיליון דולר עם טורקיה מחשש שציוד כחול-לבן יעשה את דרכו לטהרן. מה שנכון לממשלה נכון גם לאזרחים.

המודעות הישראלית לסיכון שבעשיית עסקים כאלה התעוררה במהלך משפטו וכליאתו של נחום מנבר. לפני זמן מה היו פרסומים שחיברו בין צי האוניות של משפחת עופר לבין טהרן. עתה בא הפרסום על אלוט ואין מי שיודע כמה כאלה עוד ממתינים בקנה.

לא זו בלבד שמצופה מכל חברה בעולם הנאור להימנע מעסקים שעלולים לחזק את האופציה הצבאית-גרעינית של אירן אלא שבאשר לישראל ההקפדה חייבת להיות כפולה ומכופלת. בתקופה שבה ירושלים לוחצת על כל העולם לרחוק מאירן ומעודדת את הסנאט ואת בית הנבחרים לתבוע מהבית הלבן להטיל סנקציות על הבנק המרכזי של אירן - כל גילוי כזה מחליש את המאמץ לשכנע את המדינות הנאורות להדק את המצור על האייתולות.

סחר ישראלי עם אירן הוא כהצהרות של בכירים ישראלים כאילו לא נשקפת ממנה סכנת גרעין לפני שנת 2015. אם אנשי ביטחון במדינת היהודים טוענים כך, מה נדרש מאחרים באמריקה ובאירופה? הם אינם צדיקים מן האפיפיור או דואגים יותר ממר ביטחון היהודי. כך גם בסחר.

הפרסום שנכרך בשמה של אלוט חייב בדיקה. "לא ידעתי" אינו מענה ותירוץ טבעי. שלטון החוק יעשה את שלו כנדרש. אך הנורמה הציבורית צריכה לפקוח עין על מי שלא נותנים את דעתם עליה.