במרץ 2007 התקיימה ישיבת ממשלה מיוחדת לרגל יום האישה הבינלאומי, במהלכה התקבלה החלטה תקדימית (מס' 1362) לפיה "השרים ימנו לדירקטוריונים של החברות הממשלתיות דירקטורים מבני המין שאינו מיוצג באופן הולם, וזאת עד להשגת ייצוג בשיעור 50%, עד תום שנתיים מיום קבלת החלטה זו". החלטה זו, אשר רואה לנגד עיניה ייצוג שווה של גברים ונשים בדירקטוריונים, באה לאחר שורה של תיקוני חקיקה החל משנות התשעים, בין היתר ב"חוק החברות הממשלתיות" וב"חוק שירות המדינה (מינויים)", שנועדו להבטיח ייצוג שווה והולם לשני המינים.
אלא שההחלטה לא התייחסה לדירקטוריון החשוב ביותר - הדירקטוריון של המדינה - הכנסת. ואכן, לכנסת השמונה עשרה, המכהנת כיום, נבחרו רק 21 נשים המהוות 17.5% מכלל חברי הכנסת. נתון זה מציב את ישראל הרחק במקום ה-69 בעולם מבחינת שיעור הנשים בפרלמנט (לצד טג'יקיסטן ואוזבקיסטן). אולם, חמור מכך, בשבע סיעות מכהנות לא נבחרו כלל נשים - ש"ס, יהדות התורה, רע"מ-תע"ל, חד"ש, האיחוד הלאומי, הבית היהודי ו-מר"צ (זהבה גלאון ממר"צ נכנסה לכנסת רק לאחר התפטרותו של חיים אורון). ביהדות התורה ובש"ס, שמנהיגה אלי ישי המעיט לאחרונה בחשיבותה של תופעת הדרת הנשים וייחס אותה לקבוצות שוליות, לא הוצבו כלל נשים בין כל 120 המועמדים, ואילו ברשימה הערבית המאוחדת (רע"מ-תע"ל) הוצבה אישה ראשונה, כמעט בודדה ברשימה כולה, רק במקום ה-14 הלא ריאלי. מן העבר השני, ניתן לציין את ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, אשר למעלה מ-30% מחברי הכנסת שנבחרו במפלגה הן נשים.
הסערה הנוכחית סביב הדרת נשים - בצה"ל, באוטובוסים או בשלטי החוצות - הינה הזדמנות פז לחוקק חוק המחייב ייצוג שווה לשני המינים ברשימות לכנסת. לא שריו?ן פטרנליסטי, אלא מערכת שוויונית. לא לחזור שוב על הקמת מפלגת "שינוי" זמנית, אלא לכונן שינוי במערכת כולה. לא לנקוט בהקמת מפלגת נשים סקטוריאלית, אלא לבחור בפתרון שישפיע על כלל חלקי הציבור. חוק שיקבע כי בכל רשימה לכנסת ישובצו גברים ונשים לסירוגין: אם בראש הרשימה עומדת אישה, במקום השני יוצב גבר, ובמקום השלישי שוב אישה, וכך הלאה עד 120.
חוק מעין זה יהיה מתקדם יותר מהחוק שנחקק בארגנטינה וקבע מינימום של 30% לנשים בכל רשימה לפרלמנט, ודומה לתקנה שקבעה לעצמה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשבדיה עוד ב-1994. הרציונל של החוק הוא פשוט: מערכת מפלגות ללא ייצוג הולם לנשים - המהוות למעלה ממחצית האוכלוסייה היא איננה דמוקרטית. ויותר מכך, מפלגות ללא ייצוג נשי, מפלגות המדירות נשים במכוון, הן לא לגיטימיות במאה העשרים ואחת ודינן להיפסל (ציבורית ומוסרית בוודאי, ואולי אף משפטית בבג"צ). יתכבד הרב עובדיה יוסף ויתכבד השייח' אברהים צרצור וימצאו נשים ראויות לכהן במפלגה שהם מובילים, ובתפקיד הנצחי של יו"ר ועדת הכספים מטעם יהדות התורה אפשר בהחלט שתכהן גם אישה.
מעבר לחשיבותו הערכית של החוק, ולהשפעה המפעפעת שעשויה להיות לו גם על גופים אחרים ועל החברה בכללותה, הוא עתיד לקדם עבור ישראל הישג תודעתי משמעותי בזירה הבינלאומית ולהוות תשובה הולמת לדאגה שהביעה מזכירת המדינה האמריקאית, הילארי קלינטון, לנוכח הפגיעה בזכויות הנשים בישראל. ואם דווקא הליכוד בראשות בנימין נתניהו יתגייס להוביל את המהלך, הוא יזכה לנקודות זכות אלקטוראליות רבות בארץ ובעולם.
"כבוד בת מלך פנימה" - בין כותלי היכל הכנסת.
פניות לכותב המאמר: zirinski@post.harvard.edu
ייצוג שווה לגברים ונשים בכנסת
ד"ר רוני צירינסקי
21.12.2011 / 7:06