שנת מערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית היא שנת ההבל. זו שנה שבה אסור להתייחס ברצינות לשום רעיון, לשום הצעה מדינית או כלכלית. זו שנה שבה רק התומכים מגיעים למפגשים פוליטיים. האחרים נשארים בבית, עוסקים בעניינים קונסטרוקטיביים וממתינים עד לאחר הבחירות כדי לשמוע סוף סוף משהו ענייני.
לא, זה לא שלא היה נחמד לשמוע על ההתלבטויות של מליה אובאמה באשר לשאלה איזו חצאית נכון יהיה ללבוש בבת המצווה של החברה היהודיה שלה בכיתה. אני גם מודה שפרשנותו של הנשיא לפרשת השבוע לא הותירה אותי אדיש, אבל אלה דברים קלאסיים של האיש שבא לבדר. לא לומר. ואם בכל זאת בא לומר משהו, היתה זו תחרות בוטה, מעט מעבר לטעם הטוב, על מי באמת-באמת טוב לישראל. נדמה לי שזה היה משכנע הרבה יותר אילו היה נבחר לשם כך טון אחד נמוך יותר. בעיקר משום שהדברים נכונים, ובמידה רבה - מדברים בעד עצמם.
נופת צופים. אין ביקורת. אין טענות. אין דרישות. המציאות כמו נדחקה לאחור, אל מחוץ לדלת הכניסה, בעשרות הדקות שבהן חיזר אחרי אנשים שבאו - לפחות בחלקם - לשמוע ממנו מה הוא אומר על המזרח התיכון ביום שבו הוא עוזב את עירק. רק חיוך אחד ארוך ומאמץ חביב להראות לקבוצת היהודים הליברלים והחביבים הללו שהוא, פשוט, אחד מהם. ורק השיבה שזרקה בשערו העידה על כך שאין זה נאום בחירות נוסף שנישא מפי המועמד ברק אובמה לפני שלוש-ארבע שנים, כשעוד הכל היה פתוח, כשאיש לא תבע ממנו יותר מאשר דיבורים, וכשלא היה מתחרה לפיו מפיק המרגליות.
זה כל מה שיש לך לומר, אדוני הנשיא?
באמת, אדוני הנשיא, לדבר בשלהי 2011 על פתרון שתי המדינות זה ממש לא מרגש. ואם זה כל מה שיש לך לומר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בלי להציע שום רעיון המתווה את הדרך להגיע אל הפתרון הזה, אז חבל על טרחתך וחבל על טרחתם של האלפים שבאו להקשיב לך במקום לסיים את הכנותיהם לשבת.
אתה צופה בטלוויזיה? קורא עיתונים? אתה עוקב אחר מה שמתרחש בישראל? אתה יודע עד כמה חורה לקהל מאזיניך הרפורמים מה שקורה היום ברחובותיה? אתה חושש לומר משהו לאחר הביקורת שספגה הילרי קלינטון? אמרו לך לא לומר שום דבר הנתון במחלוקת? לא על העניין המדיני, לא על העניינים החברתיים, לא על הוויכוח שלך עם ממשלת ישראל? אז הנח גם להתלבטויותיה של מליה לקראת בני ובנות המצווה של חבריה לכיתה. אלה שהכריזו לפניך כי כמה מידידיהם הטובים ביותר הם יהודים לא הפכו בעינינו למי שמזדהים עימנו.
כל מי שמתחרה מולך על נשיאות ארצות הברית ראוי לכך הרבה פחות ממך. אלפי המתכנסים ביום שישי האחרון יצביעו עבורך גם בלי לדעת על התלבטויותיה של מליה. כך יעשה גם רוב גדול מאוד של יהודי ארצות הברית. אבל בשנת ההבל הממושכת הזאת, אם אינך מוכן לחרוג מן המסורת ולומר את אשר עם ליבך, אנא חסוך מידידיך את נופת הצופים. השאר אותה לקולות הצפים.