הצעירים שהשליכו אבנים על חיילי צה"ל ופגעו במח"ט הם הרבה דברים, אך לא טרוריסטים. הצעירים האלו הם פורקי עול, ועבריינים, ומפרי חוק, וונדליסטים, וגם חסרי אחריות, וטועים, ובעיקר אנרכיסטים, כפי שהגדיר אותם בצדק רה"מ. אבל ההשוואה בינם לבין הטרור הערבי שמפוצץ אוטובוסים ומסעדות אינה במקומה, ממש כפי שהצבתם בשורה אחת עם טרוריסטים יהודים כמו עמי פופר או יעקב טייטל תלושה וחסרת שחר.
היו לנו כאן, למרבה הצער, לא מעט טרוריסטים יהודים: ברוך גולדשטיין, סיירת הנקמה של כהנא שהטילה רימון בשוק הקצבים בעיר העתיקה בירושלים, אשר ויזגן שרצח פלשתינים, וגם יונה אברושמי שרצח את איש שלום עכשיו אמיל גרינצוויג.
נערי הגבעות האנרכיסטים יכולים חלילה להידרדר לטרור, אבל הם עוד לא שם, וצריך להיזהר מנבואות ומהגדרות שמגשימות את עצמן. אחדים מהם, ראוי להיזכר, עלו לכותרות במבצע עופרת יצוקה ובמלחמת לבנון השנייה, לאחר שנפלו בקרבות, חלקם תוך גילויי גבורה והקרבה. רק לאחר נפילתם גילתה הביוגרפיה שלהם גם את עברם כפוחזי גבעות, שאף הרימו יד על חיילי צה"ל. אפילו לצעיר הדתי, שהשתלט על הטרקטור הדורס עם המחבל בלב ירושלים לפני שנים אחדות, היה עבר בגבעות. אחדים מנערי הגבעות, שנגדם נפתחו תיקים פליליים, ניהלו מאבק ממושך ועיקש בשלטונות הצבא כדי שיגייסו אותם לצה"ל. סביר להניח שאלה שבסופו של דבר שירתו בצבא הפנימו שצה"ל אינו אויב, אך לגבי חלק אחר, ייתכן שהעונש ההרתעתי והיעיל ביותר שימנע מהם לחזור על השתוללות דוגמת זו שלה היינו עדים בשבוע שעבר - הוא איום בכך שצה"ל לא יגייס אותם לשורותיו.
הפתרון לטווח הארוך - חינוך
ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא. הנערים האלו חטאו, אך הם עדיין ישראל. אחים, גם אם אחים טועים ומזיקים. כשמדובר בעבריינות אידיאולוגית, הפתרון לטווח הארוך הוא בחינוך שיבהיר את גבולות המחאה במדינה דמוקרטית. הכלל הראשון הוא, כמובן, שהמחאה לגיטימית כל עוד אינה חוצה את סף האלימות. למחאה פנים רבות. בכמה מהמדינות הנאורות ביותר בעולם המערבי מקובל, למשל, למתוח את חופש המחאה עד מרי אזרחי בלתי אלים ואי ציות אזרחי, נוסח מרטין לותר קינג ומהטמה גנדי. התנאי לכך הוא שהמחאה והמוחים יקבלו עליהם מראש את כללי המשחק הדמוקרטי ויסכימו לשלם את המחיר, לעיתים במאסר, על הפרה בלתי אלימה של החוק. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להכיל סוג כזה של מחאה? זו שאלה הראויה לדיון, אבל ודאי שהיא לגיטימית פי כמה מההשתוללות ומהאלימות נגד ערבים וחיילים בגבעות השומרון.
אגב, לא רק חלק מהמורים, הרבנים ומערכות החינוך נעלמו ונאלמו בסיפור הזה. גם חלק מההורים תיפקדו כאן כנוכחים נעדרים. שיקום הסמכות ההורית אינה בעיה שאופיינית דווקא לאוכלוסיית המתנחלים, אבל כאן היא חריפה יותר מכיוון שהיא משתלבת בתנאי שטח, באידיאולוגיה ובמאפיינים שייחודיים לאזור יו"ש. הסמכות הזאת נחוצה במקרה הזה פי כמה, אף שכאן היא קשה יותר לשיקום.