סערה בתקשורת וברשת, נתניהו מתלהב ומטיף נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, שטייניץ מתחבר בקול נהמה אנטי-חרדית גדולה, וקול מחאה גדולה עולה אל מול פעולתה האמיצה של טניה רוזנבליט שסירבה להיות מורחקת באוטובוס אחורה, בהיותה אישה. אין ולו בדל של ספק לגבי הצורך והרצון לשבח את רוזנבליט על שהתנגדה וסירבה להיות מושלכת אחורה, כדי שחלילה מבטי הגברים לא ישאבו ממנה תאווה פתולוגית, כי הרי ידוע כי נשים מסומנות כאובייקטים מיניים.
אלא שדווקא ההצטרפות ההגמונית ראוי שתעורר שאלות- האם אותו אירוע היה מתרחש, מסוקר בהתאם, ומקבל תנופה ציבורית גדולה, אם במקום טניה רוזנבליט היה המדובר באישה ערבייה. אז בואו נדמיין יחדיו את אותו תרחיש בדיוק, במסגרתו עולה לאוטובוס מאשדוד לירושלים אישה, אלא שאינה יהודייה.
אז הנה כמה אפשרויות לדרכים בהן הייתה מסומנת או מסוקרת התרחשות כזו. ראשית, בהתחשב בעובדה שבהתרחשות הזו המדובר באשה ערבייה, מרבית הסיכויים שהאירוע היה לאו דווקא מסומן ומסוקר כמקרה של הדרה ואפליה נגד אישה, אלא כמקרה של ערבייה מאיימת שעלתה לאוטובוס מלא יהודים, כי במקרה של ערביות וערבים, עוד לפני שמסומן מגדרם/ן, הם לפני הכל מתוך המבט ההגמוני-יהודי מסומנים כמאיימים, מפחידים, ואויבים. מתוך כך ייתכן בהחלט שמאירוע שמסוקר ככזה השייך לתופעת הדרת נשים מהמרחב הציבורי, הוא היה הופך לאירוע "ביטחוני".
או אז הדרישה להרחקתה לאחוריו של אוטובוס לאו דווקא הייתה נתפסת כהדרת נשים, אלא לפני הכל הייתה מדוברת כפחד מפני ערבים. לא יהא זה מוגזם לשער כי למשל השוטר לא היה מחפש הוא פשרה, וייתכן כי היה עושה כדי להצטרף למבט שמכריע, לכי אחורה כי את טרוריסטית בפוטנציה, את ערבייה. במלים אחרות, ייתכן עד מאד כי אם ממש באותו אירוע היה המדובר באישה ערבייה, לא היה הוא מסומן יותר כאירוע מגדרי אלא דווקא כאירוע כאמור "ביטחוני". או אז אותם חרדים היו לאו דווקא מדוברים כאויבי החילונים, ומדורת השבט היהודית אז הייתה מתכנסת סביב השיח של יהודים מול ערבים.
שייכת ללאום "העוין"
שנית, בהחלט ניתן לדמיין איך אשה ערבייה לא הייתה מעזה ובצדק להיאבק בהמון יהודי מתלהם, בדיוק מאותה הסיבה - כי הרבה לפני שהיא, אם בכלל, מסומנת כאישה, היא לפני הכל שייכת ללאום "העוין", לפני הכל היא ערבייה. מכאן עולה שאלה לכל אלו שנאבקות ונאבקים את המאבק ההכרחי באפליה והדרת נשים, האם ההתנגדות לתופעה ארורה זו ממנפת אל מרכז הבימה הציבורית גם ערביות, כי כזכור- הרי הן נשים.
האם בתמונות של נשים שניתלו במרחב הציבורי בירושלים כהתנגדות ראויה להסרתן על ידי חברות פרסום, עלו גם תמונות של נשים ערביות, או שמא עלה החשש כי דמויות כמות אלה ייתקלו בהתנגדות יהודית כללית חריפה או שמא עלה חשש שדמויות של נשים ערביות במרחב ציבורי לא יזכו להזדהות ציבורית רחבה?
בשתי ההתרחשויות המתוארות מעלה, זו של הפיכת אירוע מגדרי לאירוע "ביטחוני" וזה של אישה ערבייה שלא מעזה לסרב להמון יהודי שמתלהם כנגדה, האם גם אז הייתה התקשורת נחלצת לסיקור מקיף של אותה פרשה, או שמא לא היינו יודעות ויודעים כלל על אותה הדרה. קשה לשער כי אם היה המדובר באישה ערבייה היה ראש הממשלה, שר האוצר ושאר מלכי ישראל נחלצים לאמירות מול אותם חרדים, יש להניח כי אז הייתה שוררת מצידם שתיקה עמוקה. ועוד, יש להניח כי אם הייתה אשה ערבייה מתנגדת להדרתה אחורה על ידי המון יהודי, הייתה זו דווקא היא שמסוקרת כנראה כמתלהמת, הרי היא חלק מ"המון- אספסוף ערבי".
הכותבת היא רכזת תקשורת ב"שותפות-שראקה"