המירוץ לצמרת של גינגריץ'

על רקע נסיקתו הדרמטית של ניוט גינגריץ' בסקרי דעת הקהל, עולה השאלה מה סיכוייו לזכות במינוי הנכסף שיאפשר לו להתמודד נגד הנשיא אובמה בבחירות לנשיאות. לשאלה נודעת חשיבות מיוחדת עבור הציבור הישראלי, וזאת לנוכח ביטויי ההזדהות והתמיכה הנלהבים והגורפים שהשמיע לאחרונה כלפי ישראל ומורשתה, וכלפי האתגרים הביטחוניים והמדיניים שבפניהם היא ניצבת.

הגם שכל שאר המועמדים הרפובליקנים (למעט רון פול, שסיכוייו לזכות במועמדות אפסיים) הגדירו את מסכת היחסים עם ישראל כנדבך מרכזי ועתיר חשיבות בהשקפת עולמם, היו דבריו של גינגריץ' - בייחוד בהקשר הפלשתיני - יוצאי דופן מבחינת היקף ואופי המחויבות לישראל. ולא זו בלבד: דבריו נשענו על מסד מוצק של פעילות חקיקתית עשירה ומגוונת למען ישראל בקונגרס במשך שני עשורים. במבט ראשון מתקבל הרושם שדהירתו המפתיעה לפסגה של מנהיג בית הנבחרים לשעבר אינה ניתנת עוד לעצירה.

זאת במיוחד לנוכח העובדה שגינגריץ' יצר פער משמעותי בינו לבין יריבו המרכזי, מיט רומני, בשלוש מבין ארבע המדינות הראשונות שבהן יתקיימו הבחירות המוקדמות בינואר (איווה, ניו המפשייר, דרום קרוליינה ופלורידה). מה גם שהגרעין הקשה של הפעילים הרפובליקנים ממשיך לגלות חשדנות עמוקה כלפי רומני, המצטייר בעיניו כ"ליברל בארון", וזאת על רקע כהונתו כמושל מסצ'וסטס, שבמהלכה יזם את חוק הרפורמה בביטוח הרפואי, שהייתה דגם לחיקוי עבור אובמה.

לאחר שקיעתם של מישל בקמן, ריק פרי והרמן קיין לשולי המירוץ זמן קצר לאחר שכוכבם דרך, הפך גינגריץ', באבחה אחת, לבן יקיר ואהוב עבור רבדים נרחבים בקרב המפלגה (גם אם לא עבור הממסד וההנהגה שלה), ולחלופה ראויה לרומני הטכנוקרט, הפרגמטי והרחוק מכריזמה. אין ספק, מדובר במועמד מרשים, שופע רעיונות מקוריים ויצירתיים במגוון רחב של סוגיות פוליטיות, חברתיות, כלכליות וטכנולוגיות. הוא מסוגל להיות יריב ראוי לאובמה גם מבחינת כושר הביטוי שלו.

בהשוואה לפרובינציאליות, לבורות ולחוסר ההתמצאות המינימלית בהוויות העולם שהפגינו פרי וקיין, גינגריץ' רחב אופקים ובעל מסד ידע עשיר (החורג בהרבה מתחום התמחותו בהיסטוריה אמריקנית). הוא אינו נזקק לספרי תדריכים מפורטים כדי לדקלם מהם כתוכי עובדות ונתונים בסיסיים.

ואולם, למרות נכסים אלה, הדרך המובילה לזכייה ארוכה ורצופת מהמורות. אם בעבר הפכו ניצחונותיו של מועמד כלשהו בשלוש מתוך ארבע התמודדויותיו הראשונות במערכת הבחירות המוקדמות לקרש קפיצה נוח לצבור תנופה, הפעם שונה התמונה. זאת משום שלאחר ההצבעה בפלורידה (שתתקיים ב-31 בינואר), לא יתקיימו סיבובי הצבעה נוספים במדינות מפתח מרכזיות במשך כחודש. פסק זמן זה יאפשר למועמד המובס להתאושש ולקום מן הקרשים לקראת הישורת האחרונה.

במקרה שלפנינו, מאחר שמיט רומני נהנה מתשתית ארגונית וכספית איתנה (בהשוואה לגינגריץ', שהמערך הארגוני שלו רחוק עדיין מגיבוש), גם מפלה משולשת בתחילת המירוץ לא תסתום את הגולל על מאבקו.

יתרה מזאת, משאביו הבלתי נדלים של מושל מסצ'וסטס בעבר יאפשרו לו גם למקד את אלומת האור ביתר עוצמה בנקודות התורפה של גינגריץ', הקשורות הן לחייו האישיים והן לדפוס התנהלותו במישור האתיקה הציבורית (דבר העלול לפגוע במעמדו בקרב פלח הבוחרים האוונגליסטי עתיר החשיבות). גם העובדה שמדובר במועמד הנוטה לחרוג מפעם לפעם מתבניות קבועות ומניסוחים שגרתיים ולאלתר תוכניות ויוזמות שטרם נשקלו לעומקן עלולה להיות לו לרועץ.

לסיכום, כדי לכבוש את פסגת ההר הרפובליקני לא יספיק הניצחון במחצית הראשונה של הקרב. החודשים הבאים יבהירו אם התכנון, הארגון והמשאבים העדיפים של רומני יקזזו, במהלך המחצית השנייה של ההתמודדות, את ההתלהבות שהפיח גינגריץ', ויבטיחו לו את הבכורה עם שריקת הסיום של המירוץ הרפובליקני, ביוני 2012.