נוער שוחר מלחמה

"מעשה שטן", אומר הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני עקיבא על "טרור הגבעות" והפגיעה בקציני צה"ל. "מעשה נבלה", סופקת כפיים חבורת קצינים בני הציונות הדתית במכתב כואב לרמטכ"ל, ואילו הרב אביחי רונצקי, ראש ישיבת איתמר, לשעבר הרב הראשי של צה"ל, מכריז שאם המציאות הזו תימשך - הוא ישקול לעזוב את השומרון.

מעולם, כך נדמה, לא נדחקו רבים כל כך בימין לגנות בכל לב ולשון אירוע כלשהו, למעט אולי פיגועי טרור פלשתיני, מה שמעיד כנראה כי הקשת הרחבה של המגיבים בימין מתייחסת לאירועי השבוע בגבעות השומרון כאל פיגוע תוצרת בית; פיגוע שלא זו בלבד שאינו מוסרי, אלא שהוא אף עלול לשמוט את הקרקע והלגיטימציה מתחת ליסודות מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אבל השאלה המהותית שנותרה, כך נדמה, ללא מענה היא זו שפלטה מהמיית ליבה, בלשון לא מצוחצחת, הקצינה האלמונית מחטיבת אפרים; זו שהחליפה את חולצת המדים בחולצה אזרחית, כדי לא להיפגע בדרך מאחיה המתפרעים, ושאלה בסערת נפש: "מי המשוגעים האלה? מאיפה זה בא להם?"

בלשון אקדמית היו חוקרים מנסחים את השאלות מעט אחרת: איזה עולם ערכים מאפיין את המתפרעים? מה הוא בית גידולם? מה ומי משפיע עליהם? ובעיקר, האם מדובר בהסלמה מדורגת שטרם הגיעה לשיאה, או שאולי גרוע יותר כבר לא יכול להיות.

לפני כשש שנים, בתקופת ההתנתקות, פירסם פרופ' שלמה קניאל, חוקר יושבי הגבעות, מאמר קשה בביטאון "נקודה" שקומם עליו רבים. קניאל כתב שם כי "שבר העקירה מגוש קטיף עלול להוביל למלחמת אחים". הוא אף הסביר כי במושג "מלחמת אחים" הוא מתכוון ל"פעולות יזומות מראש של יהודים להרוג ביהודים אחרים, עקב מניעים אידיאולוגיים, ולא עקב איבוד שליטה בעת עימות".

קניאל תיאר שני דפוסי הסלמה: ביחס לערבים וביחס ליהודים. "אפשר לנבא כי הקיצונים יתעמתו פיזית, יחבלו בכלי הצבא והמשטרה ויהיו מוכנים ללכת לכלא", הוא כתב. "ההנמקה האידיאולוגית של הפונים למלחמת אחים נשענת על הטענה כי אחדות העם חשובה, רק בתנאי שהעם מאוחד בנאמנות לקב"ה... כוחה של כל אידיאולוגיה שהיא מאיצה תהליכים, בעיקר בעיתות מצוקה, ולכן כמות הקיצונים עלולה לעלות בטור גיאומטרי. יש לעצור את המגיפה בעודה באיבה ולא לתת לה להתפשט".

במבט לאחור מדובר כמעט בדברי נבואה. כמות הקיצונים אכן עולה בטור גיאומטרי. אין מדובר עוד בבודדים וגם לא בעשרות, אלא במאות הנוטלים את החוק לידיהם ופורעים הן ברכוש פלשתינים והן ברכוש צה"ל ובחייליו. אלפים נוספים מגלים הבנה, בוודאי למניעים. חלק - גם למעשים. אפילו אם מדובר במיעוט קנאי שלא מחזיק יותר מאשר 1% ממתיישבי יו"ש - עדיין מדובר במסה משמעותית, שלה לא היינו עדים בעבר.

קניאל הוא אינו איש שמאל שעוין את ההתיישבות. הוא נמנה עם מייסדי ההתנחלות נווה צוף, חי שם 30 שנה, ובעבר אף מצא את עצמו בוויכוח חריף מול בניו, שביקשו להגיב עצמאית לטרור הפלשתיני. כפסיכולוג חינוכי במקצועו, סמח"ט במילואים ששימש יועץ אסטרטגי לראש ממד"ה (מחלקת מחקר של מדעי ההתנהגות בצה"ל) ואיש אקדמיה (היום במכללת אורות), הוא ראיין עשרות רבות של יושבי גבעות, פירסם עליהם מחקר וממשיך לעקוב אחריהם.

מסקנותיו קשות גם השבוע, ממש כמו לפני שבע שנים. "המתפרעים ובית גידולם", הוא אומר, "אינם רבנים או תלמידי חכמים, אבל יש להם אידיאולוגיה סדורה בנושא של מלחמת אחים. הם תופסים את המציאות כמלחמה. מנקודת מבטם, הצבא שעומד לפנות אותם מבתיהם הוא האויב. זה הצבא שנרתם לפינוי גוש קטיף ולמעשה עמונה, שני אירועים מכוננים שהותירו בהם צלקות קשות".

קניאל מנתח את הסיפור הזה באיזמל חד של חוקר נטול פניות, ומבקש שלא נטעה בו. "אני לרגע לא מצדיק את פרי הבאושים הרקוב הזה ואת ביטוייו שהתפרצו השבוע, אבל כאיש אקדמיה וכמי שחי בשטח כ?30 שנה, אני בפירוש רואה כיצד על רקע האירועים הללו ערך הצבא כגוף קדוש צנח פלאים. בקרב המתפרעים הצבא חדל להיות ממלכתי. מבחינתם, מדובר במשטרה בכירה. יש להם אידיאולוגיה בסוגיית מלחמת אחים, וגם הרג יהודים אינו פסול בקרב לא מעטים מהם. "אני קורא להם הצברים התנ"כיים. יש בצבריות הזאת צדדים יפים של חיבור לאדמה ולערכי טבע, ויש גם מי שלוקח את החיבור הזה למחוזות רחוקים ויוצר הקשרים מעוותים. אלה אנשים שמדברים על חטא העגל ועל פילגש בגבעה - גם שם יהודים הרגו יהודים - ועל מלחמות יהודה וישראל בימי המלכים - שגם בהם יהודים הרגו יהודים. היניקה מהמקורות נעדרת מנגנון של סינון, בקרה והיקש רציונלי.

"טקטית", אומר פרופ' קניאל, "הציבור המתפרע מחושב מאוד. זה לא ספונטני. הם משדרים לחברה: אנחנו מסוכנים. תחשבו פעמיים לפני שאתם נוגעים בנו. יש כאן גם אלמנט של עבריינות נוער, שמהווה חלק מהמרקם המתפרע, וגם אלמנט של מרד בהורים, שפעם היו פעילים, והיום התברגנו ויושבים ומשמינים מול הטלוויזיה בתוך הווילות שלהם, ואפילו אלמנט של נוער עם בעיות נפשיות.

"בעיקר", מתרשם פרופ' קניאל, "יש הבדל תהומי בין אנשי גוש אמונים של פעם, שנשענו על תורת הרב קוק, שהציעו משנה דתית?ציונית מגובשת ומסודרת והרימו בו בזמן שלושה דגלים: תורה, ארץ ועם, ואפילו הכניסו את החיים והחוכמה החילונית לאוהלה של תורה, וראו בהתנחלות בלבבות ובהסכמת העם להתיישבות תנאי הכרחי - לבין מי שטוען שהמדינה 'מתה', שהיא אינה 'אתחלתא דגאולה', ש'הציונות סיימה את תפקידה', שאין מרכיב של קדושה במדינה חילונית וצריך להיאבק בכוח על 'דמותה היהודית הקדושה'.

"המתפרעים השבוע", מזהה קניאל, "באים מבית גידול שמדרג את ארץ ישראל גבוה מאוד בסולם הערכים, כמו שמירת השבת. זה ציבור שמתייחס לדמוקרטיה כצורת שלטון הכרחית, אך לא כערך. הוא חש וגם טוען שהשלטון במדינה אינו יהודי, משום שאינו פועל לפי חוקי התורה. הוא אף מגדיר את בתי המשפט כערכאות גויים. מבחינתו, כאשר חוקי המדינה גוברים על חוקי הדת, הדבר משול לגזירות שמד. בעיניו, אחדות ישראל כבר אינה קיימת, המתנחלים מופקרים הן לאויב והן למערכת המשפט, והמדינאים מפעילים נגדם את צה"ל והמשטרה. מראיית עולם כזאת קצרה הדרך להתנגדות אקטיבית לפינוי יישובים ולאירועים שלהם היינו עדים השבוע". קניאל סבור שמי שעובר על החוק צריך "לשלם עד הסוף". על הציבור שלו הוא אומר שהוא "אינו אשם", אבל "יש לו אחריות". "קו השבר היה בלגיטימציה שרבים מחבריי הטובים נתנו לסירוב פקודה. הם לא הבינו זאת אז".

גם הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון באלון שבות, לא ידע את נפשו השבוע. לפני כמה שנים חיבר מדן עם דמות אקדמית ידועה הנטועה עמוק בשמאל הישראלי, אמנה שנועדה להסדיר את יחסי צה"ל והמתנחלים. הדברים כוונו בעיקר לעיתות חירום ומשברים, למשל זה שהיה השבוע ערב פינוי המאחז רמת גלעד. מדן העביר לי השבוע את טיוטות ההסכמה, שבסופו של דבר נפסלה ע"י קבוצת ביקורת מהשמאל. יש שם מצד אחד התנגדות נחרצת לסירוב פקודה והכרה בלגיטימיות של החלטה ממשלתית על פינוי יישובים, ומצד שני ערעור קשה על הלגיטימיות הספציפית של פינוי גוש קטיף.

הנייר, שעבר גם את צה"ל, מכיר בלגיטימיות של מחאה, ובלבד שתהיה בלתי אלימה, בעוד שהמתנחלים מכירים בלגיטימיות של המערכת להעניש את מחוללי המחאה במקרה שעברו על החוק. יש בטיוטות גם כללי התנהגות ודפוס של תיאום לכיבוי שריפות בין הנהגת המתנחלים לפיקוד של צה"ל.

אלא שאפילו אם הנייר הזה היה חתום היום על ידי כל הצדדים להידברות ההיסטורית, ספק אם היה רלוונטי לאירועי השבוע. הרב מדן מספר, "מידיעה אישית", כדבריו, שהרבנים דב ליאור וזלמן מלמד ואפילו הרב דוד דודקביץ מיצהר מנעו בעבר הלא רחוק התנגשויות קשות עם צה"ל והפלשתינים, ופעלו בדרכים משלהם כדי לרסן את הקיצונים והאלימים. "את אלה שהתפרעו השבוע ופגעו ברכוש ובקצינים של צה"ל כנראה כלל לא ניתן לרסן", הוא מעריך, "צריך להעניש אותם בכל חומרת הדין".

גם מדן, שלא מצדיק אפילו "בדל אלימות", מזהה בקרב הנוער המתפרע, "תחושת זרות גמורה כלפי המדינה ואי נכונות להיות פראיירים ולשתוק. אם הבדואים והפלשתינים מפחידים את צה"ל והמשטרה עד כדי הימנעות מלהרוס בתים במגזרים הללו - גם אנו יודעים להפחיד. זו החשיבה הפשטנית, של שחור ולבן. תחושה שמלווה אותם מאז גוש קטיף ועמונה, תחושה שרק 'אצלנו' הורסים, כי אנחנו חלשים ומבקשים למצוא חן. יש אכן פעולות של עוול מצד צה"ל והמשטרה, שזורקים אנשים מבתים באישון לילה והורסים בתים ללא כל הצדקה, אבל המעשה שנעשה השבוע על ידי הנוער המתפרע הוא חמור עוד יותר. אסור לנו להגן עליו או להבין אותו. "הרבה מאנשי הגבעות הם רועי צאן תמימים, שאוהבים את הארץ והמדינה וסובלים בחירוק שיניים", ממשיך מדן. "לא הייתי רוצה שנשים את כל אנשי המאחזים בסל אחד, זה גובל בעלילה. מה שנעשה השבוע הוא לא רק פסול ערכית, וזו לא רק שאלה של יראת העונש - המעשים הללו פורמים עבודה של 40 שנה של טווית קשר וברית דמים בין התיישבות מאוימת לצה"ל שמגן עליה. הבנים שלנו משרתים ביחידות הכי טובות. מי שעושה מעשים כאלה עובר לא רק קו אדום, אלא קו שחור. אני מרגיש שהאבן שפגעה במח"ט פגעה בי. היא פצעה אותי. אני עכשיו פצוע, ואני בטוח שכמעט כל תושבי יו"ש מרגישים פצועים מהאבן הזאת שנזרקה על מח"ט שעושה לילות כימים בהגנה על היישובים".

ובכל זאת, אפילו אחרי אירועי השבוע לא כולם מוכנים לגנות. מנורה קצובר?חזני, בתו של בני קצובר ובמאית "התנערי" ו"בחומש קרוב לשמיים", מסכימה רק ש"שאלת המוסריות של התגובה על התוכנית להרס רמת גלעד היא שאלה לדיון". קצובר, עם זאת, אינה חושבת שמתאים לדון עתה בכך, או לשפוט ערכית את התנהגות המתפרעים השבוע.

על פי תפיסתה, "בג"ץ ושר הביטחון מתנהגים כמו בריוני השכונה, מפעילים את החוק בצורה סלקטיבית כלפי המתנחלים והורסים בתים של אנשים ומשפחות, ללא הצדקה וצידוק". קצובר?חזני חשה רדופה: "עומד ציבור מתנחלים ערכי ואידיאליסטי בחוד החנית. ציבור זה סובל מפיגועים ומנסיעה לא בטוחה בכבישים. הצבא מגן עליו, אבל לא עד הסוף. משחררים מחבלים שמסתובבים עכשיו חופשי בשטח, ובמקביל הממשלה ומערכת המשפט רודפים אותו. ההתנתקות, הניכור והריסת בתים של אנשים מטרידים אותי יותר מאשר שפוגעים ברכוש צה"לי.

"תג מחיר", להשקפתה, "הוא תוצאה ולא מדיניות". "כשאין צדק, תמיד יש אובדן שליטה. כשצה"ל נכנס בציבור שלם, ודאי שיש שנאה, וזו רק ההתחלה. אם צבא נלחם בציבור שהוא חלק מהעם שלו, אי אפשר לצפות שכולם ימשיכו לאהוב את הצבא הזה. אני אישית לא שותפה למעשים הללו. זו אינה שפתי, אבל אני מבינה מהיכן מגיעות התחושות האלה".

מי שאינו מוכן להבין הוא איש המילואים דביר כהנא (35), יליד אלון שבות וכיום ממובילי ההתיישבות בעיר דוד שבירושלים ותושב המקום. כהנא מכנה את מראות השבוע "אנרכיזם בשורות המתנחלים". לטענתו, "אין זה עוד קומץ שולי, אלא תופעה מזעזעת הזוכה לכיסוי ולשתיקה רועמת של הממסד ביש"ע, של ראשי הציונות הדתית ושל נציגי ציבור בכנסת ובממשלה. קבוצה אידיאולוגית שבה יש מובילי דעת קהל, כסף ונוער הזוי".

כהנא מציע לא פחות ולא יותר: "להגלות אותם", ולומר בקול ברור: "אנו לא מוכנים לסלוח ולעבור לסדר היום על פגיעה בגופו או ברכושו של תושב פלשתיני, חייל צה"ל, שוטר וכל נציג של המדינה, הן מצד אנרכיסטים שמאלנים והן מצד אנרכיסטים ימנים. יש לומר להם 'צאו מארצנו' ולהקיא אותם מתוכנו, בטרם תקיא הארץ אותנו, ובטרם תתפתח כאן מדינת הלכה של סיקריקים קיצונים...".